"באמת לא היה לך סקס מאז לפני ההריון?" פערתי עיניים. "זה יותר משנתיים, חמודה," הוספתי, ואת הנהנת באישור. "לא אמרת שסקס יעזור לשרירים שנחלשו?"
"מאיפה אני אמצא?" אמרת לי.
"קודם כל, זה ממש מעציב אותי לשמוע אותך," #אחת המזדיינות הכי מוצלחות שפגשתי,# "אומרת את זה. חוץ מזה, אם בא לך, אני פה." חייכתי אלייך.
"איזה חמוד," ענית, והרוח הלילית נכנסה מתחת לשולי השמלה שלך. "לא נראה לי שנחזור," הוספת. שילבת רגליים, שזה לא משנה, כי כבר פישקתי את הירכיים האלה בכל זווית ובכל תנאי תאורה.
החיוך התרחב. לא פירשתי את ההצעה שלי כמשהו חמוד בכלל.
"נחזור לאן?" שאלתי. חייכת אלי בחזרה והעיניים שלך הבזיקו למטה לרגע, אל הספה הישנה עליה ישבתי. הפער הזה בין מילותייך לבין המבט קרא לי, וכמו תמיד כשהיה מדובר בך, ניגשתי להרחיב אותו בעדינות.
"הרבה זכרונות?" שאלתי.
"כן, ברור," גלגלת עיניים. "זכרונות טובים."
"מה זה עושה לך?"
"מרטיב."
"את לובשת משהו מתחת לשמלה?"
"לא."
"תראי לי."
מאוחר יותר, כשהיית מפושקת על המשענת, הכרתי תודה על כך שהדלקת תאורה חלשה ומפוזרת כשהתיישבנו. בתאורה הזו התפשטת בעמידה, זונה גאה וחשופה מול השמיים וכל שכונת שפירא. שונה מאוד מהיום האביבי לפני יותר משנתיים בו הפשטתי אותך ממש פה מתחת לשמש, והיינו צריכים להשתטח על הספה מתחת לגובה המעקה של הגג ולהישאר משולבים שם. הלילה יכולתי לאחוז בשיערך ולהוליך אותך לאן שרציתי כמו שתמיד אהבת. הרוח החמה והלחה של תל אביב הניעה את ענפי השיחים הגדולים על הגג שלך, ותהיתי אם מישהו יכול היה להביט ביניהם ולראות בקושי דמות לבנה שרועה על משענת הספה, רגליה באוויר, ומעליה גוף כהה יותר, נוטף זיעה, דופק אותה בכוח.
ראיתי אותך בעבר מתהלכת עירומה, אדומה, מוזרעת, מחייכת ומסופקת, אבל מעולם לא כמו באותו הלילה. לפני שנים כבר כיניתי אותך הנימפה. באותו הלילה על הגג הנימפה חזרה לחיים. התהלכת בין השיחים הגדולים ששתלת ליד המעקה, חצי נסתרת, ורעמת השיער המבולגן, הברכיים האדומים והמאובקים, ברק העונג והאימה בעיניים, הכוס הפעור, חור התחת הורוד, כולם ברכו אותי לשלום כמו חברים ותיקים שקפצו לבלות יחד אחרי הפסקה ארוכה. על הגג הזה היית אלילת המין שלי, נימפה לשימושי הפרטי, מכוסה בבוץ ולחות, סימני נשיכה, ריר ולבסוף זרע.
"את יפהפיה," אמרתי לך כששכבת על האריחים בין אדניות חרסינה כבדות. סחטתי טיפה אחרונה של זרע ונתתי לה לנחות על בטנך. העיניים שלך היו חצי עצומות. ריח האדמה הלחה היה ברור עלייך, וגם סימני המריחה הכהים על רגלייך, ידייך, מתנייך וצווארך. חזרתי אל פינת הישיבה ונחתתי בכבדות על הספה הישנה. הזיעה שלי נספגה בבד המרופט והצטרפה לנוזלי גוף מכל הסוגים שהשארנו בתוך הספה הזו לאורך השנים. הדמות הפרועה והפזורה שלך נראתה בבירור, מסומנת בלבן בין השיחים הכהים. שדייך נעו מעלה ומטה בעדינות. חזרנו, נימפה.