בשלב מסוים פתאום שמענו קול של אנשים רצים, קבוצת ריצה אולי. נלחצת ואמרת לי שאנחנו צריכים להתחבא או להתלבש. עצרתי לרגע והבטתי מסביב. ניסיתי למצוא מקום נסתר וקלטתי שאין לנו מספיק זמן, בטח לא אם אנחנו צריכים לקום מאיפה שאנחנו יושבים. שמתי יד אחת על הגב התחתון שלך ומשכתי את האגן שלך אלי, מחליק אותך עלי עד ששפתייך עטפו את בסיס הזין, ועם השניה החבאתי את הראש שלך בשקע הכתף שלי. הגניחה שלך היתה גבוהה, כמעט צווחה. נשענתי לאחור על הסלע ולחשתי לך: "שששש, הכל בסדר," והחזקתי אותך ככה, עלי.
הצעדים התחזקו, והיו כמה שניות בהן לא היה ברור אם הם עומדים להגיח מאחורי איזו פינה ולרוץ מסביבנו, או שהם מעלינו באחד השבילים, או שהם בכלל לא שם וזו רק אקוסטיקה מתעתעת שגורמת לצעדים שלהם להדהד מסביבנו. הבטתי בים והתרכזתי בך: את התנשפת על הכתף שלי; השדיים הרכים שלך נלחצו אלי כשנשמת מהר וחזק ללא שליטה; והנרתיק התכווץ בכוח ונרפה לסירוגין בקצב מהיר ולא סדיר.
הצעדים נחלשו ונעלמו. לא שחררתי אותך. נשארת באותו המקום, מוחזקת עלי. חזרנו לשמוע את קולות האנשים על הטיילת, מעלינו. נתתי לזין שלי לפעום בתוכך והרגשתי אותך מגיבה לי והמשכנו ככה עוד זמן מה, איברי המין שלנו מתענגים על הרגשת העומק והרטיבות, מתקשרים ביניהם בזמן שאנחנו מתרכזים בהם בדממה. כשנתתי לך להרים את הראש המבט שלך היה שונה.
"גמרת?" שאלתי. הנהנת. הזדקפת חזרה עד שאור הירח צבע בכסף את שדייך העגולים והתחלת להלום את עצמך עלי, משפדת את האגן שלך על שלי וגונחת, בהתחלה חלש, ואז יותר ויותר חזק, עד שהייתי בטוח שכולם ישמעו אותך. כשקמת ממני והתיישבת על הסלע לצידי הזרע יצר שביל זורח על האבן הלבנה בין ירכייך, גרסה קטנה של השביל המרצד בים מולנו. נתת לראש שלך לצנוח לאחור ופישקת את הרגליים והבריזה ליטפה את כולך, ולרגע חשבתי שזה ממש בזבוז שלא כולם באים לראות.
