לרוב אני גבר מאוד רגוע. הרבה נשים נרתעות מזה, וחלק מהנשלטות בתוכן. האמת היא שפשוט אין לי כוח להתאמץ להוכיח את עצמי, אז אני פשוט נותן למעשים שלי לדבר בעד עצמם. נראה לי שזה מוביל לתוצאות טובות יותר לטווח ארוך. זה גם מקל לקלוט את הכוונות של זאת שמולי הרבה יותר מהר; הרגע שמישהי מצפה ממני לקפוץ מעל משוכות כדי להוכיח את ערכי זה הרגע שאני מבין שאין לי מה להציע לה.
אבל מדי פעם קופץ לי הפיוז. מקרה לדוגמה: ביום שני השבוע מישהי היתה רעה לבייבי שלי וגרמה לה להרגיש חרא לכל אורך היום. לא יכולתי לעזור כי הייתי רחוק. אז אתמול באתי הביתה לזאת שהתאכזרה לבייבי שלי, הפשטתי אותה, הכיתי אותה נמרצות ואמרתי לה שלא תעז להתייחס אליה ככה, ושהיא ממש עצבנה אותי. חדרתי אליה בכוח, הכאבתי לה בחורים, השארתי עליה סימנים, הוצאתי עליה תסכול וכעס, גרמתי לה לבכות ולהתחנן. בסופו של דבר היא איבדה שליטה ופשוט המשיכה להתייפח בזמן שהיא גומרת. ואז חיבקתי אותה חזק ואמרתי לה שתסתום את הפה ואין לה מה לעשות, אני פה לכמה זמן שצריך, לא הולך לעזוב אותה ולא הולך לתת לה להתנהג ככה לבייבי שלי, עד שהבכי נזל מכל החורים והסדקים שפערתי והיא נרגעה לאט לאט.
נראה לי שהיא הבינה בינתיים, ואם לא, אמצא דרכים חדשות. ובכל מקרה נחמד להיזכר שאני עדיין יכול כשיש צורך.