אני הבחנתי בך קודם. הבטתי בך וחייכתי בהנאה. כשראית אותי החזרת לי חיוך גדול מעבר לכביש ופנית לחצות לכיווני. ירכייך ושדייך התנועעו מצד לצד מתחת לג'ינס הצמוד והגופיה. הגוף שלך השתנה, יחד עם הלבוש והחיוך. כשנפגשנו לראשונה היית דמות בתולית. פנייך המלאכיות והציצים הענקיים נראו כאילו השתייכו לשני גופים שונים; פנטזיית אנימה מוגזמת שנשאת איתך כמו שלט גדול ומזמין. מאחוריו התחבאה ילדה שלא ידעה מה לעשות עם נכסיה הבולטים. כעת עמדה מולי אישה בוגרת. הביטחון העצמי הדביק את תווי הגוף ונשא אותם בגאווה.
ישבנו לכוס תה ופרוסת עוגה. סיפרת לי על השירות הצבאי, הדירה ששכרת, העבודה והתכניות לקראת התואר. אהבתי לשמוע אותך מדברת על עצמך בגדול, בלי בושה. איפה השארת את הנערה שלבשה חולצות גדולות מדי והיתה מוכנה להתפשט רק בחשיכת חדר החזרות, מאוחר בלילה? אור הירח הקלוש שהאיר את שולי צלליתך העמיד לי יותר מכל דמות עירום בוטה במציאות או בחלום. והנה פה, בדרום תל אביב באמצע הצהריים, צורת גופך נראתה בבירור, זמינה לכל מביט. רציתי לשאול אותך מי פתח אותך כך, כי היה ברור לי שזה לא היה אני. נמנעתי מהנושא הזה בינתיים.
מאוחר יותר בחנתי את ההתקדמות שלך מקרוב. התפשטת מול חלון פתוח ונתת לאור טבעי להאיר מכל כיוון את גופך, שכבר הספיק להיראות מעט משומש. מתתי על זה. למרות גילך הצעיר עדיין, כבר נשאת על בשרך מעט מסימני השחיקה של כלי לעינוג שהיה בשימוש ראוי. טרחת להראות לי את מקצה השיפורים שעברת: מצצת לי בשקיקה, הלבשת עלי את הקונדום במיומנות, הדרכת אותי לתוכך, ונתת לשדייך להיטלטל מעלי בעוצמה. גם תוכך בגר והתמלא בביטחון. כיווצי השרירים לא עוד היו תוצאה של אורגזמה לא רצונית של כמעט-בתולה, אלא מעשה מכוון של אמנית מנוסה במלאכת חליבת כלי זין במגוון גדלים וצורות.
גמרנו. צנחנו מיוזעים על המיטה. הקונדום נזרק לפח. הרגשתי את הלאות נוחתת עלי. בזמן שהפכת מנערה לאישה, אני התקרבתי בצעדי ענק לאמצע החיים, וגם עלי נראו השנים. ואז עשית את הדבר היחיד שהיה יכול להעמיד אותי שוב: פנית אלי באחת ושאלת אותי אם השתפרת. הייתי חייב לתת לך פרס על זה: גמירה, השפרצה, צווחה, אדמומיות, סימני ידיים, מנת זרע, ארוזים כולם באריזת מתנה קמורה, רוטטת ומנומשת. השתפרת, מתוקה. את אישה היום.