אתמול הבייבי היתה במצב קשה ואני ניגשתי למלאכה הארוכה של גישוש וחפירה ומציאת הסדק ועיסויו עד שהתמלא באהבה של דאדי. העסק לקח זמן מה, משובץ כפי שהיה בבדיקה ומילים מנחמות וחיבוק אוהב ובטוח עד שלא נותר לה מקום לספק בתוך ראשה ונקביה. אחרי שגרמתי לה להיפתח לרווחה ולהכריז כמה היא טובה בין שפתיה מלמטה ומלמעלה, החדירה היתה חסרת מאמץ לחלוטין. היא קיבלה אותי כמו ילדה מושלמת.
לבסוף, אחרי שהענקתי לה את ההוכחה הגמורה לכך שלא אפסיק לאהוב אותה הערב או בזמן הנראה לעין, חוויתי משהו נוסף שלא חוויתי כבר חודשים: בכי ב-4D. היא חיבקה אותי בזרועותיה החלשות מתשישות, לפותה בקצות כל האיברים שלי, וכל איברי החישה שלי נלחצו כנגדה. עיני ראו את הפנים המתעוותות, אזני שמעו את מלמול המילים בין ההתייפחויות, שפתי רפרפו על לחיה, הלשון טעמה את המליחות בערוצי עורה והזין הרגיש אותה רוטטת ומחליקה עלי כשגופה התפתל מתחתי, רגיש עד כדי כאב ואחוז בבטחה. ואני אהבתי אותה אפילו יותר.
