"השתפרתי," אמרת לי, "בדבר הזה שלא הייתי טובה בו."
"איזה?" שאלתי.
"נו, אתה יודע, כשהיינו שוכבים, אז לא הייתי טובה במשהו, וזה תסכל אותי..."
"מה?" שאלתי. באמת לא הבנתי באותו הרגע.
התפלת מעט, ולבסוף אמרת: "למצוץ," בנימה מתנצלת. זה היה מעמיד לי, אם לא הייתי כבר קשה כאבן. סימנתי למלצר את התנועה האוניברסלית לחשבון וביקשתי ממך להסביר לי איך ובמה בדיוק השתפרת כל כך. אם לא אקבל הדגמה, לפחות שאוכל להנות ממה שגברים אתרים מקבלים.
בדרך לאוטו תיארת לי את הדברים שלמדת: שימוש בידיים, דגדוג בביצים, שינויים בקצב, ליקוק עם הלשון.
מאוחר יותר, בחניה של תחנת הרכבת, נזכרתי במשהו נוסף שלא הזכרת. לא הפעלת מספיק כוח. החזקת עם היד והפה בעדינות מוגזמת, וזין, לפחות שלי, צריך יותר לחץ; אחיזה ויניקה חזקות יותר לאורך זמן. זה היה ככה גם אז. אבל זה כבר היה מאוחר מדי לומר. לא היית בקטע של לקבל טיפים כשהיינו שוכבים (עוד תכונה לא רצויה), והנחתי שלא השתנית מהקצה אל הקצה מהבחינה הזו. במקום לדבר, התרווחתי במושב הנהג, ליטפתי את שיערך, החמאתי לך על כמה שהשתפרת, נאנחתי, גנחתי, וגמרתי לך בפה.
הבטתי בך צועדת פנימה לתחנת הרכבת. רכסתי בזהירות את רוכסן המכנסיים, וחשבתי לעצמי שבאמת התקדמת מאוד. תהיתי מה תרצי להראות לי בפעם הבאה שניפגש להשלמת פערים. הורדתי את בלם היד ונסעתי הביתה.