המשקל של ליה עליו מרגיש חדש. מרגש. זה לא רק הזמן שעבר. זה גם הנסיבות: הם בחדר עם פרטיות, רחוק מעיניים סקרניות ומטרידות, ובמקום מושב עץ קטן שמרדים לו את התחת, הוא מחזיק אותה על מזרן רך. מיטה. סדינים. הזין שלו מתקשח בזמן שהוא שולח אצבע ומלטף לה את הלחי -
לא. רגע. הם באמת צריכים לדבר.
"אני אתחיל." נתי משאיר את קצות האצבעות על פניה, מלטפות בעדינות, ואת הזין לחוץ לאגן שלה דרך הג'ינס. אחרי הכל, הם מדברים על סקס, בין השאר. סקס ו... רגשות.
"אני... היה לי הרבה זמן לחשוב בשבועיים האחרונים. אחרי איך שזה נגמר במפגש האחרון שלנו בחלל האמנות, כשהיינו צריכים לברוח משם, התרכזתי כולי בטיפול במשבר. במיוחד אחרי שגיליתי מה קרה בינך לבין..." הוא עדיין לא מוכן לומר את השם שלו. הפרפור המילימטרי של האצבעות ופעימת הזין מדברים בשבילו.
"אחרי יום חמישי הקודם, פתאום הייתי חופשי לחשוב מה אני רוצה. כמה דברים התבררו לי. הראשון ביניהם הוא שאני רוצה להמשיך איתך. אני רוצה לפגוש אותך. לדבר איתך. לשמוע מה עובר עלייך. ללמד אותך. לגעת בך. להפשיט אותך. אני רוצה אותך."
היא נושמת יחד איתו.
"אני לא מוכן לוותר על המפגשים בינינו. התרגלתי אליהם, והתרגלתי להתרגש כשיום רביעי מתקרב. ואני צריך את זה."
היא מהנהנת אליו. הוא מהנהן בחזרה. היא מחייכת. לבו פועם במהירות. תגיד לה, הוא אומר לעצמו, ומוסיף מיד אני לא מוכן. לא בקשר שהולך להיגמר בעוד כמה חודשים כשהיא תתעורר ותבין מה היא עושה.
"דבר שני, אני רוצה שיהיה לנו יותר משעה בשבוע להכל. אנחנו לא מספיקים חצי מהדברים שאני רוצה." כי אתם מזדיינים כמו טינאייגרים חרמנים. כלומר אתה. היא לא "כמו", היא באמת טינאייג'רית חרמנית. "לא יודע עדיין מה יהיה הסידור הקבוע. אני רק יודע שצריכים כזה." הוא מחליק את האצבעות מאחורי האוזן שלה והיא נרעדת.
"דבר שלישי. אני רוצה שתבטחי בי. בלי סודות. בכלל. ובלי בושה. ובלי גבולות, חוץ ממה שנחליט יחד. מספיק מהחיים שלי מוגדרים בגבולות וחוקים. איתך אני רוצה להיות חופשי."
עיניה נפערות עכשיו. המבט הרבה פחות ודאי מקודם. היא לא מפרה את קשר העין לשבריר שניה.
"זה בסדר לפחד, ליה. זה קצת מפחיד. השאלה היא האם את מוכנה לבטוח בי למרות הפחד."
"אני רוצה," היא אומרת לבסוף. עדיין לא "כן". בסדר. נביא אותה לשם.
נתי מושך אותה שוב אליו ומנשק אותה, עוטף אותה בחיבוק חזק עד שגופה כולו נח עליו. הזין שלו משתפשף בכוח בגופה, דרך הג'ינס שלו ושלה, והוא נאנח.
ליה משאירה את פניה קרובים מאוד לשלו. הוא רואה את עיניה מרצדות מעט מצד לצד. הוא ממשיך ללטף בעדינות אינסופית את הלחי שלה.
"תגידי לי. תגידי על מה את חושבת."
"גם אני רציתי לדבר," היא אומרת. היא מחליקה הצידה מעט ושולחת יד למפשעה שלו, לופתת בידה את הבליטה הגדולה. הוא מחייך.
"נכון. דברי." הוא מתווה קו דק מטה אל הצוואר שלה.
"אבל... אני לא בטוחה אם..."
"אם מה? לדבר או מה? ללכת הביתה?"
"לא, נו," היא עונה בנימה מרוגזת, אבל לוחצת בידה ומטה את ראשה הצידה, מקלה את הגישה שלו לצוואר הלבן. נתי מגחך.
"ליה. רואים את זה על הפנים שלך. תגידי. בלי סודות. בלי מבוכה. יאללה."
"אני חרמנית," היא אומרת בקול רם ונימה חסרת סבלנות. "ואני רוצה שתראה את הסט שלבשתי." הקול נחלש מעט. "ושתהיה מרוצה ממני ולא תהיה מאוכזב, אבל גם שתקשיב לי, ושיהיה לי מקום במערכת היחסים הזאת."
נתי עדיין מחייך. הוא מהנהן אליה באיטיות. קצות האצבעות שלו מחליקות על בד החולצה, מוצאות את צורת הרצועה שמתחתיה, ועוקבות אחריה עד שמגיעות לשד העגול.
"זה בסדר. היום יש לנו זמן להכל. וכל עוד אני יודע מה הקושי, אני יכול לעזור לך להחליט מה לעשות. אז קודם כל אני מבטיח לך שלא נצא מכאן עד שנגיד את כל מה שנרצה להגיד, ונעשה את כל מה שנרצה לעשות. ודבר שני, הנה מה שהולך לקרות עכשיו. את הולכת להישאר פה, איתי במיטה, ולספר לי את כל מה שעבר לך בראש בשבועיים האחרונים. לפני, גם, אם בא לך. ואף בגד לא יורד לפני שאני שומע את כל מה שאני צריך לשמוע." הוא מלטף לה את החזה ברוך. "ואין דבר כזה לאכזב אותי כל עוד את אומרת את האמת. בסדר?" הוא מחכה עד שהיא עונה בחיוב.
"אחרי זה תקבלי את מה שמגיע לך. את כל מה שמגיע לך. אני אהנה ממך היום, חמודה. אז יאללה. תתחילי לשפוך."
