מילים מלוכלכות

אומרים שנוסטלגיה זה לא בריא. אז בואי נעמיד פנים שאין לנו עבר משותף. אני אנהג בחוסר זהירות בשבילים הבוציים בין תמרורי האזהרה ואת תפתחי לי את הדלת עם סוודר וציצים וזהו. ילדה אמיצה מול הקור של שישי בבוקר. אף פעם לא הייתי אבא של שבת, את יודעת? אז, כשהיינו בגילנו, רק גנים דתיים עשו קבלת שבת. היום גם ילדים חילונים לומדים לצבוט חלה קלועה וילדות דתיות מכסות פטמות בסריג דק. אני באמת מצטער על הקור, אבל אני מתכוון להכניס אותו יחד איתי, ישר בין הירכיים, ואת תצטרכי להעמיד פנים שאני שם כדי לשתות איתך תה בסלון. תתעלמי מהזיכרון שיעלה בך מהיום בו התגנבנו לחצר האחורית ואת הרמת את שולי השמלה היפה שלך ואני משכתי למטה את הגומי במכנסיים, והגננת בכלל לא שמה לב לכתם הענקי שהיה כשחזרנו. אחרי זה תיקחי אותי ביד ותפשקי רגליים שמנמנות ושולחן הקפה ירעד. אני מעדיף שהדלת תישאר פתוחה; רוצה שכל ההורים ימחאו לנו כפיים וישירו שבת מלכה בזמן שאת מסתכלת לכיוון השני במבוכה. שבת שלום חמודה, שמח שבאתי לבקר. בואי נקבע שוב לעוד שבועיים או עשרים שנה.