מעונן חלקית וחם

8 בבוקר, מתהפכת צד במיטה ולב שלי בוער, הראש שלי גוער, היום זה לא יום טוב להתמודד עם העולם. אני נשארת במיטה.

12 בצהריים כבר אין ברירה, קמה בצעדים קטנים, מצחצחת שניים שוטפת פנים, השיער האדום הזה קצת מתפרע לי לאחרונה.

עם הקפה של הבוקר מסננת את האנשים מהעבודה, בוהה בשומר מסך שלי, קוסטה ריקה חופים לבנים, מים כחולים, אני ככ שבוזה מחוסר שגרה.

בחוץ 30 מעלות, יום מושלם לברוח לחוף ינאי ולהנות מהשקיעה, לשקוע בעצמי לסדר את כל הבלגן שקרה, להנות מסימני שיזוף, זה הדברים הפשוטים שבולמים את הקריסה.

2 קידומים בחצי שנה, 2 פרידות שהסתיימו בהפתעה, מעבר דירה, רכב חדש, השינויים האלה לא נותנים אוויר להתרגל אליו לשניה.

ואולי כל מה שבא לי זה לברוח לקוסטה ריקה עם מזוודה קטנה.

למצוא לי בחור קשוב שרק ירצה לעטוף אותי ביום ובלילה לשבור את המיטה.

לחזור אחרי 14 יום ולהגלות שהכל כאן כרגיל וחוץ מהשקט שבי שום דבר לא השתנה.