דברי ימי מנזר

"השיחה החכמה היא חסרת כל ערך לגמרי. אדם רק מתרחק מעצמו. וכל מי שמתרחק מעצמו - חוטא. כל אחד צריך לדעת להתכנס לגמרי לתוך עצמו כצב" הרמן הסה - דמיאן 1919

הספר הזה ליווה את המסעון הקטן/גדול שלי. הרבה פעמים, דווקא בסביבה מנוכרת, אני מתחבר רגשית לספר מסויים שנוגע ברגש הנכון, במחשבה הנכונה וכמובן בזמן הנכון. כשהייתי בן 20 זה היה ויליאם מייסטר של גתה, עשר שנים חלפו והפעם הסה עשה בשבילי את אותו דבר ממקום אחר.
אני יודע שאת כל מה שחשבתי, לא אוכל להעביר בצורה מסודרת בפעם אחת (אם בכלל) ולכן החלטתי לחתוך את המחשבות למקטעים שלאורך זמן אנסה להעלות על הכתב (אני מניח שאפתח פתאום סגולות של התמדה ועקביות, אשר, בעניינים כאלה, לא ניחנתי בהן עד היום).
המשפט שברישא של הפוסט הזה היה אחד הראשונים שבאמת "תפסו" אותי בספר והוא רק בע"מ 60 (איזה מזל ששרדתי עד שם). הרבה פעמים אני בתחושה שככל שאנשים מנסים לדבר יותר על "פילוסופיה" ו-"חוכמה" ככה הם מתרחקים יותר משני הדברים האלה והמילים נשארות עמומות וריקות, למעשה לרוב, השיחות בהן למדתי הכי הרבה היו השיחות אותן ניהלתי פנימה. אני יודע, עכשיו יבואו הפילוסוף התורן שיגיד לי שהסה לא המציא את זה וכי הרעיונות האלה קיימים כבר בזן, בבודהיזם וגם ביהדות (למעשה בכל דת כמעט). ואני אענה לו על כך "אז מה? זה עדיין נכון".
אז למה בעצם הבאתי את המשפט הזה בפתח הדברים? ובכן הוא בא לאמר משהו על הפוסט הזה ועל כל הפוסטים שיבואו אחריו בסדרה. הוא מתחיל משהו, הוא מתחיל את הפניה פנימה הנזירית, הצבית. הפוסט הזה אינו קריאה לדיאלוג, והמקום ל"אחרים" בו הוא שולי מאוד (על האחרים כנראה עוד אדון בהרחבה בהמשך ולכן איננני מרחיב את הדיבור עליהם כרגע). הפוסטים האלה הינם נסיון להתקרב אל עצמי ולחזור לפוקוס.

לסיום הפוסט הזה, דווקא ציטוט אופטימי של ג'ורג' הריסון:

Little darlin' I feel the ice is slowly meltin'
Little darlin' it seems like years since it's been clear
Here come the sun, here comes the sun
And I say it's all right

הפעם אני מוכן.