קצת ממני

אני מחפשת את האחת, את זאת שזה פשוט יקרה איתה, את זאת שתיכנס לי ללב וארצה שתיכנס לי גם....

התחלתי בירורים עם עצמי מה היה בה שלא מצאתי עדיין באחרות.

לילה אחד התקשרה והחלה שוב בהאשמות על מה הרסתי וכו... הפעם גם הייתי מוכנה ועניתי שלא אנסתי אותה שהכל היה בהסכמה ומרצון.

לפני כמה שבועות שלחה הודעה שמתגעגעת וכל כך גירד לי באצבעות לכתוב "גם אני" ריפלקס שכזה... כן, היא חסרה וכן חושבת עליה יותר מאז שכותבת עלינו אבל לא, לא מתגעגעת, לא אליה.

מתגעגעת לסקס, לצייתנות הזאת שכל דבר שרציתי גם אם בעיני הוא בלתי אפשרי היא תמצא לי, שבכל מקום שתהיה אדע, שכל דבר שיקרה אשמע.

מתגעגעת לקשר החזק הזה שבו באמת מדברים עם העיניים.

לקשר ששואב אותך אליו ולא מסחרר, לאחת שאדע שלא משנה מה היא שלי.

וזה לוקח זמן,

        ואני מפונקת.