זה היה השבוע הראשון לסמסטר הראשון ובשנה הראשונה בלימודי במכללה.
אני זוכר את תחושת התמימות המהולה בחששות, מה עוד שאני עצלן מטבעי ועובדה זו לא עזרה לביטחון שלי בעצמי בכל הנוגע להצלחה בלימודים...
יצאתי מפגישה ראשונה עם יועצת הלימודים במכללה, אשה מרשימה, מבוגרת ממני בפחות מעשור, אני זוכר שהיא דיברה ודיברה ולא הצלחתי להתרכז ולהאזין לדבריה, רק הנהנתי בראשי מדי פעם כמו להראות שאני עירני ובהקשבה.
כשהגעתי לכיתה בה עמדה להתחיל ההרצאה הבאה מצאתי על התיק שלי מעטפה חתומה, ללא שום סממן זיהוי.
פתחתי את המעטפה ובתוכה שכב פתק קטן עם מסר ענייני וקצר: ״זקוק לחינוך? צור קשר 05.... (מס׳ טלפון נייד), נורית״
נורית היא כמובן יועצת הלימודים , הבנתי זאת מיד, החזרתי את הפתק למעטפה ואת המעטפה קברתי בזריזות בתיק.
הגעתי לרכב לאחר סיום יום הלימודים, צמרמורת עברה בגופי והתרכזה לה בעמוד השדרה שלי, לא באמת התלבטתי, אולי ניסיתי לעבוד על עצמי ולשכנע את עצמי שכן.. אבל היה ברור לי שאחייג בסופו של דבר.
צליל חיוג בודד נשמע ומעברו השני של הקו נשמע קולה של נורית ״הלו?״ אמרה בקול סמכותי אך רך באותה העת, ״זה בקשר לפתק שהושאר לי ע...״ לא סיימתי את דברי ונקטעתי בסמכותיות ״תרשום לך כתובת", ציינה את הכתובת, "אתה מגיע מחר ב18:00 לפגישת היכרות ראשונה, לא לאחר, אני ברורה?״ אמרה, ״כן״ עניתי בקול שברירי...היא ניתקה את השיחה והשאירה אותי עם המחשבות.
למחרת לא הצלחתי להתרכז בדבר לאורך היום, התרגשתי לקראת מה שעומד לקרות מבלי לדעת מה בעצם עומד לקרות, חוסר הודאות עשה את שלו ומצאתי את עצמי מרחף לאורך שעות היום עד לשעה 17:00 לערך, יצאתי מביתי, חניתי בסמוך לכתובת שמסרה לי נורית.
בית פרטי, גינה גדולה, דפקתי על הדלת.
הדלת נפתחה, יועצת הלימודים נורית עמדה מולי, כפי שציינתי קודם מדובר באשה מרשימה, גבוהה יחסית , מלאה, הישבן המפואר והגדול שלה נדחס לתוך מכנס ג׳ינס כחול, פניה סמכותיות משולבות במבט אימהי דואג, שיערה החום אסוף לאחור ושאריות ממנו גולשות מחוץ לקוקו בטבעיות... ״ברוך הבא, בוא, הכנס״ אמרה לי , חיוך של מבוכה עלה על שפתיי.
נכנסתי, נורית הובילה אותי דרך הסלון לחדר שנראה כחדר עבודה, שולחן משרדי, שני כסאות מהודרים, ״שב״ אמרה ברכות מזמינה.. התיישבתי, לפתע אזרתי אומץ ממקור לא ברור ושאלתי ״בקשר לפתק.. מה הכוונה בחינוך?״ היא הניחה על חוטמה הארוך משקפי ראיה וענתה מבלי להישיר אלי מבטה ״אתה יודע מדוע אתה כאן,נכון?״ בראשי התנתק מפי ועניתי כמעט כרפלקס ״כן״
היא המשיכה ופירטה ״בפגישה שלנו במכללה זיהיתי שאתה חסר בטחון , בעיה זו נובעת מניסיוני ממשמעת לקויה או חסרה ואני יכולה לעזור לך בנושא, מבחינתך זה אומר להתחייב לתהליך, לשמור על דיסקרטיות ולקבל על עצמך מספר כללים ברורים, כל זאת במידה ואתה מעוניין להכנס לזה...״
התמלאתי סקרנות, היא הרי צודקת, אני חסר משמעת וחסר בטחון עצמי באופן מובהק...
״אתה מעוניין לשמוע עוד?״ שאלה ״כן״ עניתי, שוב כתגובה לא רצונית...
״אנחנו נכנס עכשיו לתהליך ארוך אך הכרחי, תהליך בו אקנה לך משמעת בכדי להעצים את הביטחון העצמי שלך ובכך אעזור לך להגיע להישגים משמעותיים בלימודים בפרט ובחיים בכלל...״
בלעתי רוק ושמרתי על שתיקה
״מרגע זה, אתה פונה אלי אך ורק כהמחנכת או המחנכת נורית, אתה מגיע אלי למפגשים לפחות פעמיים בשבוע, המפגשים יערכו פה בביתי כאשר לעיתים אקרא לך למשרדי במכללה״ הנהנתי בראשי כאות להסכמה..
״אתה תדווח לי על כל ציון וכל אירוע חריג הקשורים ללימודים״ המשיכה, ״כחלק מהתהליך לעיתים ובכפוף להחלטה שלי אדאג לטפל בנקודות הבעייתיות בעזרת ענישה״
״למה את מתכוונת..?״ שאלתי בגמגום,
״אני מאמינה שמה שלא תבין דרך האזניים והראש - תבין דרך הטוסיק״
ענתה תוך כדי הרמת קולה במעט.
״אני לא מבין״ עניתי בהתממות..
״אני בטוחה שאתה מבין היטב״ אמרה ״אבל אפרט בכל מקרה, אני אחטיף לך מכות בטוסיק כדרך ענישה קבועה, תביא אלי ציון לא מספק - תקבל מכות בטוסיק, תתחצף - תקבל מכות בטוסיק, תאחר - תקבל מכות בטוסיק, אם צריך אתן לך בטוסיק עם חגורה ואדאג שלא תוכל לשבת כמה ימים טובים״ אמרה ברהיטות ״אני סבלנית ומגלה הבנה אבל אם החלטתי שאתה נענש אז בסבירות גבוהה שתסתובב כמה ימים עם טוסיק אדום בוהק ותחשוב טוב טוב על ההתנהגות שלך, וזה לא הכל.. אבל נשאיר משהו לפעמים הבאות, האם אני ברורה?״
״כ..כן״ עניתי מתוך הלם עטוף בציפיה.
״עכשיו תרים את הישבן מהכסא, ואלווה אותך החוצה, ממחר בבוקר אתה מגיע גם ללימודים וגם אלי לבוש בהתאם, וזה אומר חולצה מכופתרת ומגוהצת, עם מכנס מתאים ומכובד, אתה שומר על היגינה אישית ברמה הכי גבוהה, אני אבדוק זאת ולעומק... מתפקידי לדאוג להישגיך אבל גם לבריאותך, קדימה״
היא קמה מכסאה, הניחה ידה על מותני כמוליכה אותי לכיוון היציאה, ״אוקיי חמוד, תגש אלי מחר למשרד ב13:30, תהיה ילד טוב ותשב ללמוד או שאדאג שתלמד בעמידה...״
״כן המחנכת״ עניתי בציות תוך כדי פסיעה החוצה.
מיותר לציין שלא נרדמתי באותו הלילה בקלות, כמות גדולה של מחשבות הציפה את ראשי.
למחרת, הגעתי באיחור להרצאה הראשונה, כמעט ולא הצלחתי להתעורר מפאת חוסר בשעות שינה, ב13:30 ניגשתי למשרדה של נורית, ״תסגור את הדלת מאחוריך ותנעל אותה.. ביצעתי זאת במהירות, ״אני יכולה להבין מדוע איחרת היום בבוקר?״ ״פ..פשוט לא התעוררתי בזמן ו..״ גימגמתי תוך השפלת מבטי, היא הסירה את משקפי הראיה , נחיריה התרחבו מעט, הניחה את המשקפיים על השולחן וקטעה אותי ״זה לא תירוץ, אתה מתחיל את התהליך ברגל שמאל, תפשיל את המכנסיים והתחתונים עד אל מתחת לברכיים ותעמוד בפינת החדר עם הפנים אל הקיר, אני לא רוצה לשמוע ציוץ נוסף״ פקדה, הפשלתי מהר את מכנסיי ואת התחתון , ניסיתי להסתיר את הרעידות בגופי.. קפאתי, נורית ניגשה אלי, תפסה אותי מהאוזן והובילה אותי לפינת החדר כאשר פניי אל הקיר...
נורית נעמדה מאחורי, הניחה יד על אחד מפלחי הטוסיק שלי, צמרמורת זרה עיקצצה לאורך עמוד השדרה שלי, נורית אמרה בקול שקט וברור ״הזהרתי אותך מפני איחורים, אני לא אחטיף לך כעת בטוסיק מאחר ואנחנו נמצאים במקום ציבורי ומישהו עלול לשמוע, אבל זה לא אומר שלא תענש... אני רושמת, מה שמוביל אותי לשאלה הבאה, התקלחת אתמול בערב או היום בבוקר?״ שאלה ״לא המחנכת, לא הספקתי״ עניתי ״אני מבינה״ , היא ניגשה לשולחנה ושלפה ממגירתה פלאג אנאלי גדול מימדים, ״כנראה שאתה תלמד בדרך הקשה..״ היא פיסקה את הישבנים שלי בעזרת יד אחת וביד השנייה השחילה את הפלאג בבת אחת וללא אזהרה עמוק לחור הטוסיק שלי, שחררתי צעקה חנוקה...
היא לחצה על קצה הפלאג עד שיתפוס את מקומו בתוך ישבני והידקה את אחיזתה בפלאג ובטוסיק שלי, ״זה נשאר למלא אותך עד להודעה חדשה, אתה לא מעז להוציא אותו מהטוסיק ללא אישור מפורש ממני, אני ברורה חצוף?״
״כן המחנכת״ עניתי בקול חנוק ומתחנף מעט...
היא הפליקה לי קלות על הטוסיק ״באיחור שלך מהבוקר נטפל מאוחר יותר..״ אמרה, הורתה לי להתלבש שוב ולצאת החוצה..
בשאר היום התקשתי לשבת, ההרגשה שהפלאג הנעוץ לי בתחת השאירה בי העסיקה אותי לאורך כל היום.
המשך יבוא...
