חינוך ומשמעת

אין מקום אחר בו אוכל לכתוב על כך, אז אכתוב פה, מרגיש געגועים עזים למחנכת המדהימה והמיוחדת שנהגה להחזיק אותי בתלם ולשוחח איתי שיחות ארוכות... 

בספק אם יש מישהי דומה מבחינת האישיות והעומק.

אוף. 

אני מודה שלא יצא שהרגשתי כך יותר מדי פעמים בחיי...

מצד אחד שמח עבורה מאוד שמצאה משהו עם משמעות גדולה יותר ושמח שהיא מאושרת, ומצד שני יודע שאין עוד אחת כמוה, אין עוד מישהי שארגיש איתה חיבור כל כך מדוייק לדברים מסויימים.

מחנכת מלאכית ומיוחדת, שמח עבורך (:

אוף...

אני כל כך מתגעגע למחנכת המיוחדת , זו שעטפה אותי בדאגה אך גם ידעה להנחית על ישבני את דעתה כשצריך.

אני מתגעגע לקולה המלאכי

לאותנטיות שמאפיינת אותה

לחוכמה

לידע

לצחוק

להשמיע לה איך אני גומר מחדירה בלבד

לשמוע אותה מספרת לי סיפורים...

להרגיש את הרעד , הצמרמורת והעקצוצים שהתרכזו למקום אחד כאשר היא הייתה מאיימת עלי בענישה...

לשתף אותה ביום-יום, לציית להוראות שלה... 

מלאכית מיוחדת...

היא יודעת להחזיק אותי קצר, להפליק לי בטוסיק על כל סטייה מהדרך אותה היא מתווה...

מלמדת אותי בדרכיה היצירתיות משמעת מהי.

מראה לי שאין דבר או התנהגות שלא ניתן לתקן ע״י הענקת טוסיק אדום ובוער.

אין עוד מחנכת כזו.

המחנכת שלי מושלמת, זהו. רק רציתי לציין את זה.

היא נוקשה (בדיוק במידה הנכונה) ואכפתית (בדיוק במידה הנכונה)

ולא פחות חשוב : היא אוהבת את הטוסיק הגדול והעסיסי שלי  ונוהגת לאיים עלי שאצלה אלמד איך להתנהג רק דרך הטוסיק..

והיא ממש יצירתית בנושא וטובה בזה לא פחות.

אוף, כמה שהייתי רוצה לשמוע אותה או לראות אותה עוד ועוד.

מתגעגע למחנכת המדהימה שלי..

לא כשולטת...כאדם.

מתגעגע לקול, לשנינות, לחוכמה.

התעלמות היא דבר מכאיב

וכאב ,בדרך כלל, לא מתעלם מכלום.

או משהו כזה...

צלצול הטלפון העיר אותי, אין שום סיכוי שהייתי מתעורר אחרת...
״הערתי אותך? אתה בבית?״ היא שאלה מהצד השני של הקו, ״כן..״ עניתי ״אני לא מרגיש כל כך טוב״ שיקרתי ותירצתי, ״כואבת לי הבטן ואני חושב שיש לי חום״..
״אני מבינה״ היא ענתה ״עוד מעט אגיע ואטפל בך״, נרגעתי...

היא הגיעה למיטתי לאחר כחצי שעה כשבידה מספר חפצים שלא הצלחתי לראות היטב מזווית מבטי.
״קדימה, בוא נבדוק את מצבך, נראה לי קצת מוזר שאתה לא מרגיש טוב בדיוק לאחר שביקשתי ממך לנקות את הכלים אתמול בערב ולעשות כביסה..ממש צירוף מקרים ומה עוד שאני רואה שלא עשית דבר ממה שביקשתי״
היא שלפה מדחום והתיישבה על המיטה ״קדימה, אתה מכיר את הנוהל״ אכן הכרתי, הפשלתי אט אט את מכנס הטרנינג והתחתון ונשכבתי על הבטן על ברכיה.
היא פערה את חור הטוסיק שלי בחוזקה, פילסה הרבה יותר מקום ממה שהמדחום זקוק לו בישבני... התרגלתי לקבל ממנה בישבני דברים עבים וארוכים יותר ממד החום הזה אך היא דאגה שהפעם ארגיש את המדידה, היא נעצה את המדחום עמוק והמתינה מספר שניות
״כמו שחשבתי..36.6...״ הזהרתי אותך בעבר מלשקר לי.. עכשיו אתה תענש. גש והבא מהחדר הסמוך את מברשת השיער, בריצה קלה״
צייתתי וחזרתי כשבידי מברשת השיער הכבדה זו שעשויה מעץ וכבר האדימה את ישבני לא פעם ולא פעמיים.
״מפליא אותי שאתה אוזר מספיק אומץ בכדי לשקר לי...אני אדאג שזו תהיה הפעם האחרונה, אתחיל ממכות בטוסיק שאתה לא תשכח הרבה זמן ואחר כך נעבור לחנך את הטוסיק החצוף הזה מבפנים״
היא החלה להכות אותי עם המברשת הכבדה על פלחי הישבן שלי, מחליפה בין הפלחים כל מספר חבטות, כמעט שלא אפשרי לא להגיב על כל חבטה...
״לא אשקר לך יותר..״ אמרתי כשעמדתי להשבר ולבכות מהמכות הנמרצות שהיא החטיפה לי.
לאחר שסיימה להחטיף לי הניחה יד על ישבני השורף, האצבע שלה עברה לאורך החריץ שלי , היא אמרה בקול כמעט לוחש ״עכשיו נעבור לפנים הטוסיק״ היא ניגשה אל מחוץ לחדר לכמה דקות וחזרה כאשר סטראפ-און אימתני תלוי בין המפשעות שלה ״קדימה, פנים דבוקות לרצפה, טוסיק למעלה!״ , עפתי לתנוחה המבוקשת, היא מרחה בחבטה מעט חומר סיכה על החור שלי והחלה להחדיר את הכלי שלה לאט אבל בקצב אחיד, הרגשתי שהחור שלי בגודל של כדור טניס, הרגשתי שאני לא יכול יותר, גחנתי ונאנחתי ״אתה רוצה לצעוק?״ שאלה באופן רטורי ״אני אתן לך סיבה לצעוק״ היא החלה דופקת אותי, טוחנת לי את החור שרק לפני כמה דקות היה בגודלו הטבעי והקטנטן, מעבירה אותי פתיחה של ממש, האורך של הכלי עמו זיינה אותי היה מרשים מאוד, היא שלפה את כולו החוצה לאחר מספר דקות של טחינה יסודית, אמרה לי להשכב על הגב, הביטה לתוך עיני...״אם היית יכול לקבל עוד הייתי נותנת בך גם בתנוחה הזו...״ אמרה בטון שלא התאים לה בדר״כ... ״אתה הולך לפינה, פנים לקיר, לא מנקה את החור ולא כלום... תחשוב על ההתנהגות שלך, מאוחר יותר אגיע לתת לך חוקן שיטפל בכאב הבטן״ אמרה תוך כדי קריצה שמשמעותה שידעה ששיקרתי.
וכך עמדתי, פני לקיר, טוסיק אדום/סגול , חור פתוח לרווחה, ממתין להמשך.

מחכה לשמוע/לקרוא ממך,

את בטח מסננת אותי בין כל שאר המועמדים לחינוך,

אבל אני לא מאבד תקווה, אני לא אציק ואחפור יותר ,

רק אמתין עד שתעני, 

ואצלם עבורך את מה שתרצי.

את יודעת מי את... מלאכית.

התעוררתי בקושי... שיט, השעון המעורר באייפון לא הצליח להעיר אותי, אני מאחר!
אם כבר אני מאחר, חשבתי לעצמי, עדיף שאנצל את הבוקר עד הסוף, התקלחתי, התארגנתי ויצאתי לדרכי.
נכנסתי ב10:20 באמצע ההרצאה, אף אחד לא ממש שם לב או שכך לפחות חשבתי.
בהפסקה קיבלתי טלפון, עניתי בהתרגשות וחשש מעורבים זה בזו..״הלו?״ קולה של נורית נשמע מהצד השני ״בוקר טוב לך, החלטת להצטרף אלינו סוף סוף?״ התמהמהתי בתשובתי ולא הייתי בטוח אם כדאי לי לשקר או להתוודות ולהגיד את האמת...
נורית לא חיכתה לתשובתי ״תגיע אלי בבקשה היום בחמש אפס אפס, אני אראה לך מה מגיע למאחרים, להתראות״ ניתקה.
הגעתי ב16:40, המתנתי כרבע שעה בחוץ ואזרתי אומץ, דפקתי על הדלת..
נורית פתחה ״ערב טוב״ אמרה בקול אסרטיבי, היא לבשה מכנס טייץ כחול שהבליט את הקימורים המרשימים שלה ואת ישבנה הגדול.
היא לא בזבזה זמן, תפסה אותי מהאוזן ותוך כדי שהיא נוזפת בי ״כנראה שלא הייתי ברורה לגבי איחורים״ הובילה אותי מהאוזן אל החדר הסמוך.
בעוד אני עומד היא הפשילה בכוח את המכנס והתחתון שלי , כופפה אותי מעט, והחלה להנחית מכה אחר מכה על ישבני, בקצב מהיר ובחוזק מרשים, ״אני אחנך אותך!״ נזפה תוך כדי שהיא ממשיכה להאדים את ישבני.
אמנם היא המשיכה בענישה דקות ספורות אך זה הרגיש כמו נצח עבורי, כאשר ניסיתי לשלוח יד בכדי להגן, כריפלקס, על ישבני - היא ריסנה אותי עם ידה והחזיקה את ידי מאחורי גבי תוך כדי הגברת הקצב והעוצמה... הטוסיק שלי בער, ממש בער.
״אני אדאג שלא תוכל לשבת! מהיום אתה מתעורר בשעה קבועה ומדווח לי שהתעוררת! אוי ואבוי לך אם אגלה שאיחרת שוב או שלא תודיע לי בזמן שהתעוררת״ הסבירה בקול שקול תוך כדי המשך הענישה.
היא העמידה אותי בפינת החדר והורתה לי לשלב ידיים מאחורי גבי.
״אתה לא זז ולא משמיע ציוץ, לא סיימנו״
נורית יצאה מן החדר, הישבן שלי שרף מהעונש, הייתי בסוג של הלם מאחר ולא ציפיתי לעוצמה כזו.
הרגשתי את הבערה מתפשטת מהלחיים של הישבן לעבר החור המצומק שלי.
לאחר מספר דקות היא חזרה, התיישבה בכסא שמאחורי.
״הבהרתי לך מההתחלה שאני מצפה ממך ליותר מזה, זה לא מקובל לאחר ללימודים ובטח שלא מקובל לשקר או לא לספר לי על זה, לא אוכל לעבור על כך בשתיקה, אנחנו לא סיימנו להיום, אתה תקבל עכשיו עונש מעט יותר חמור אבל זה הכרחי, לא רוצה לשמוע יבבות, זה מגיע לך״
היא שלפה את החגורה שלה מהמגירה והנחתה אותי לשכב על הבטן על המיטה הסמוכה.
צייתתי ונשכבתי מיד.
״הבטחתי לך שכחלק מהדאגה שלי לך אתה גם תקבל עם חגורה בטוסיק כשצריך, זה ייראה לך קיצוני אבל זה הכרחי וזה לטובתך״
היא החלה להצליף בישבני עם החגורה, תחילה לאט אך לאחר מספר הצלפות הגבירה את הקצב ואת העוצמה, התחלתי לגנוח ולצעוק לאחר כל הצלפה, בכל פעם שניסיתי להגן עם ידי על הישבן חטפתי הצלפה על הירכיים...
״תשכב בשקט ותקבל את העונש שאתה יודע שמגיע לך! מי שמאחר מקבל אצלי בטוסיק עם חגורה״
המשיכה להצליף, הטוסיק שלי בער ושרף, המחשבה על הרגע שאחרי התחילה להציק.
״אני מצליחה להעביר לך את המסר??״
שאלה תוך כדי שהיא מנחיתה עוד הצלפה ,
״כן המחנכת״ עניתי בקול שברירי..
היא הפסיקה עם ההצלפות, תפסה בחוזקה את אחד מצידי הטוסיק שלי והתכופפה לכיוון אזניי,
״אני מאוד מקווה שלא אצטרך להסביר לך שוב באותה צורה, אבל זה תלוי בך חמוד שלי״.
היד שלה על ישבני הרגישה כמו להבה.
״על הרגליים״ פקדה, נעמדתי בפרצוף מעט מבוייש , השפלתי מבטי...
״תרים את הראש, אין לי כוונה להשפיל את הרוח שלך אלא להיפך, העונש הזה לטובתך״
הרמתי את הראש, הטוסיק בער.
״בסדר בסדר...״ פלטתי מפי...
״סליחה?״ נורית הרימה את קולה ״שמעתי טון מתחצף?!״ , ״ממש לא המחנכת, סליחה״
עניתי, ״אני רק אבהיר במידה ולא הייתי ברורה עד כה, אם תתחצף אלי העונש שקיבלת עכשיו ירגיש ככלום ושום דבר לעומת מה שמחכה לך, ואני מתכוונת להוסיף לך את הרגשת הבערה שאתה מרגיש עכשיו על הטוסיק- לתוך הטוסיק. בעבר הייתי שמה סחוג בטוסיק לחצופים אבל במקרה שלך אני חושבת ששורש ג׳ינג׳ר מגולף ורטוב שיינעץ עמוק עמוק בחור הפעור שלך - יעשה את העבודה, ראה הוזהרת!״
״כן המחנכת״ עניתי תוך כדי שהרגשת צריבה פסיכולוגית חודרת לחור שלי.
״אני לא בטוחה שהבנת״ ענתה, ״על הבטן על המיטה ומהר״
נשכבתי על הבטן שוב ״לא לזוז חמוד, אני רוצה לוודא שהמסר הופנם״ היא יצאה מהחדר.
חזרה לאחר דקה ארוכה, הניחה על כפות ידיה כפפות סיליקון, העמיסה כמות של חומר סיכה על כמה מאצבעותיה , פערה את הטוסיק שלי עד שהחור השובב שלי נפער אל מול עיניה, היא החלה בהחדרת האצבע עמוק בקצב אחיד למעמקי ישבני, לאחר כמה תנועות עדינות החדירה 3 אצבעות בבת אחת, זה גרם לי לשחרר צעקונת וגניחה חדה,
״ששששששש חצוף, לא לזוז״ הרגשתי את הישבן שלי פתוח, עדיין בוער מהענישה שקיבלתי, והיא- מנווטת את דרכה עמוק לתוך ישבני, ״בפעם הבאה שאחשוד בחוצפה מצדך - האצבעות לא תהיינה עמוסות בחומר סיכה אלא בחומר צורב, אנחנו נוודא שזה היה האיחור האחרון שלך לתקופה הקרובה ואם תצטרך תזכורת אז תקבל אותה דרך הטוסיק״
היא שלפה את האצבעות מישבני, לחור לקח מספר רגעים כדי להצטמק לגודלו הטבעי, הרגשתי כל כך פתוח .
״עכשיו בכל פעם שתנסה לשבת תזכר בעונש הזה וזו בדיוק מטרתי חמוד שלי״
היא עזרה לי לקום וניחמה אותי בחיבוק עם יד אחת על העורף שלי וידה השנייה מלטפת בעדינות את הטוסיק הבוער והפתוח.
״קדימה, תתלבש ותצא לדרכך, איך שאתה מגיע הביתה אתה דואג להשלים את החומר שהפסדת הבוקר, במידה ולא כך יהיה אבין מזה שהמסר לא עבר באופן חלק ואני אאלץ לחנך לך את הטוסיק בצורה יותר משמעותית, ואני מבטיחה לך שמה שחטפת עם החגורה היום מהווה רק הקדמה, וכמובן מה שיפלח לך את החור בפעם הבאה לא יהיה רק אצבעותיי.״
כמעט ולא הצלחתי ללבוש חזרה את התחתונים והמכנס שלי, שלא לדבר על לנהוג חזרה הביתה..

כשהגעתי הביתה קיבלתי SMS:
״חמוד שלי, אני מקווה שהבהרתי את עצמי היום.
העונש שקיבלת היה רק טעימה ממה שתקבל בהמשך אם לא תתיישר ותחזור לדרך שאני מתווה,
לאחר קריאת ההודעה הזו, אתה נכנס להתקלח, משלים את החומר הלימודי שפספסת, ומחדיר את הפלאג האנאלי שקניתי לך , אתה הולך לישון איתו היום ומוציא אותו רק באישור שלי.״

המשך יבוא...