חוויות מעצבות (לא כרונולוגיות), פרק 1.
בן 24 בזמנו, צעיר וזב חותם, חסר ניסיון אמיתי ומשמעותי עם העולם. סטודנט למדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב.
התבקשנו לחבור לקבוצות של 3 תלמידים, כל קבוצה, בכדי לעבוד על פרויקט קטן ב- ++ C. התחברתי עם בחור ובחורה. בסחורה לא הייתה יפה במיוחד, אבל הילך בה מעין קסם חדש, מיוחד, שסיקרן ועורר אותי .נרקמו בינינו כבר יחסי קרבה וידידות ושוחחנו מדי פעם על עניינים הקשורים בלימודים ובשגרת החיים.
כולנו הסכמנו להיפגש במעבדת המחשבים, בכדי לעבוד על הפרויקט. השותף הגברי שלנו היה אחד התלמידים המתקדמים החזקים של השנתון. הוא הגיע מוקדם למעבדה וכבר הצליח לבדו להרכיב את מסגרת הקוד של הפרויקט. במועד שאני הגעתי והחלתי קורא את פרטי מהות הפרויקט, הוא כבר היה שקוע בכתיבת הקוד, דבר אשר הותיר אותי חסר תועלת למעשה. ולא שאני מתלונן. שמחתי לקחת כסא במחשב ליד השותף, לגלוש באינטרנט ובעצם לשרוף זמן.
הבחורה הגיעה למעבדה מאוחר אף ממני. היא לקחה כסא במחשב מרוחק מאתנו וביצעה במשך מספר דקות כמה מטלות. לאחר מספר דקות, היא ניגשה אלינו, נעמדה מאחורי שנינו, לקחה לידה את תיאור הפרויקט והחלה לקרוא אותו. היא שאלה את השותף, בסקרנות רבה, כיצד מתקדמת המטלה. הוא השיב כי הוא מתקדם לפתרון מלא.
היא עמדה שקטה למשך כ -15 שניות, בוחנת בענין רב את צג המחשב של השותף. אז היא פנתה אלי ושאלה אותי מה אני עושה. עניתי לה, תוך כדי קריאת פוסט בפורום כלשהו, שלא הרבה בעצם. היא בחנה באותו ענין את צג המחשב שלי במשך זמן דומה כמו את מחשב השותף ולבסוף שאלה אותי, מדוע איני מסייע בפרויקט. חייכתי לעצמי והשבתי שגם היא לא בדיוק מסייעת לו.
שתיקה של שניה לכל היותר ואז בקול רך אך תקיף, היא שאלה אותי אם אני רוצה לחטוף סטירה. לפני שהספקתי להשיב ואף לתהות בשאלה , היא סטרה לי מאחור, ישירות על הלחי. שאון המפגש בין ידה ולחיי הדהדה במשך מספר שניות בחלל החדר. השותף שלנו הסתכל עלינו במבט שכולו הלם ותדהמה. היא המתינה מספר שניות ואז שאלה אותי, בקול תקיף יותר, האם היא יכולה לסטור לי שוב. ושוב, מבלי לחכות לתשובה, קיבלתי סטירה חזקה נוספת מאחור.
היא הלכה חזרה אל המחשב שעבדה עליו קודם והתיישבה בכסא, כאילו שקועה באופן טבעי במטלות שעליה להשלים. קפאתי במשך זמן ממושך, שלי נראה כנצח, אך היה ודאי לא יותר מכעשרים שניות. לא בדיוק הבנתי מה התרחש. מחשבות באו והלכו בקצב מסחרחר. השותף, החדר, המחשב, הפרויקט, הפורום, כולם נעלמו לתוך בליל של זמן ומקום, שקועים בערפל לא מוחשי. הסבתי את פני לשירותים שמוקמו, באופן כה נוח, דלת ליד חדר המעבדה. נעמדתי מול המראה, מבולבל ותוהה, רק כדי להבין, שחיוך גדול נמשך על פני (האדומים) ושגבריותי התעוררה במלוא הדרה לחיים משל עצמה.
מכאן, הוביל אותי כח קדום וקמאי, יצר , ליבידו של עונג וסיפוק.
יצאתי מחדר האמבטיה והתיישבתי בשקט ליד הבחורה, בוהה במסך שלה. היא חיכתה כ- 10 שניות ומבלי להוציא כל הגה, נתנה לי סטירה חזקה בפנים, אשר היתה אף חזקה מהסטירות הקודמות.
היא סטרה לי 5 סטירות נוספות באותו יום. אני זוכר כל אחת ואחת.