לפני 10 שנים. 30 ביולי 2014 בשעה 17:40
" תקשיב, אני אחזור הבייתה ויוציא לך את השערות מהביצים, שערה שערה עם פינצטה פינצטה בכל ביצה ביצה"
ואני מתכווץ בכסאי מול המחשב וחושב: וואללה יש ערסיות טרם הגיעו לכלוב, חבל!
______________________________________________________
ובאותו הקשר:
לפעמים בגלל משבר זניח ורגעי כמעט מפספסים עולם. בפרספקטיבה עתידית למדים שאמנם ההווה מעוות, אך מי יודע מה זה הווה? ההווה מגשר בין הנוסטליגה עליה אנו מתרפקים לבין העתיד אליו אנו מייחלים.
מעטי מעט יודעים לחוש את ההווה, לתת עליו את הדעת. להינות מהקיים. הוא נטול אגו או פונקציה להבדיל ממרבית האנשים.
וכך נשאר העצמי האותנטי הבונה את המהות. העצמי יכול לספק את המהות כאשר הוא מרגיש בטוח בקיום שלו.
וכאן בדיוק הזמן לשאול האם הורדת השערות מביצים שלו הם המהות לגדולה שלה והאם הוא בכלל בטוח בקיומו בלעדי המנקה שלי?