תחושת אובדן (אשכרה כתבתי אבלות) על פוסט מיוחד שנכתב לאחר מחשבה בנסיון להעלותו לרשת ובמקום זאת הועלה לעולה ככפרות לאלוהי המרשתת.
מרשעת האלוהית הזאת לפעמים.
וזה כמעט תמיד מתווסף על איזה תסכול קטנטן שחיכה בפינת בית או חדר, או זוית של שולחן (זהירות על הזרתות) או קרן רחוב כדי לתת לך בקטנה.
זה באופיו של התסכול שהוא בולע כמו פאקמן שהולך וגדל וכך תאבונו גדל ויכולת הקיבול שלו גם. פאק דט מן.
והכי מרגיז? שדווקא הפוסט המסוגנן היה אופטימי.
בגדול הוא היה אופטימי - הייתה בו רק טביעה אחת, ופעמיים תיסכול מיני שב HAPPY-END מומשו בהצלחה.
נראה לי שאעניש את עצמי בנסיונות שיחזור ממוחי המתנזל כדי להציל שבבי פוסט מתאדה מזכרוני.
והנה דבר חיובי -
חידוש בשיפור השירות: הג'ל הקרררר והדביק באולטרסאונד, שממלא את הבטן והחזה, נוזל לגב נדבק בשערות והיה מרגיש כאילו 10 כושים רבי איפוק גמרו עליך לו היה חם?
מוגש עכשיו חם. חם ממש.
החימום בגלים עובד. בדוק.