ניסויים בבעלים חיים

חשש ודאגה שמשתלטת והופכת לחרדה 

אוספת לתוכה כמו טורנדו שבבי פחד נוספים ומתעבה 

מאיימת לעכל כל שתיל, עץ מלבלב המתאמץ להבקיע אופטימיות בפירותיו לתוך הקדרות. 

לאאחז באצבעות שלוחות מבעד לסדקים לחרכים, כמו שרכים הממצמצים במפגש קרן שמש זוהרת. 

ואם החרדה הופכת למפלצת רעבה

האם עלי להתעלם או לברוח?

לנשוך חזרה ולהילחם בה?

להטות קשב לנשמה? אולי היא כבר חלחלה פנימה ותדע מהי הדרך הנכונה לפעולה?

האם עלי להישען על נצחונות העבר? או על פירפורי הלב והמחנק?

האם עלי להיות או לחדול?