מבבלגת לעצמי את השכל

ככל שאתבגר יותר
כך אאפשר לעצמי להיות ילדה.

איזה עולם מוזר.

יש מוזה
אין מילים

ובא לי להיות מעורבבת בתוך איזה עולם ומלואו אחד שיניח את בדידותי על הכר.
בקרוב
תתחיל ההקרנה
בפניי.

ש....

תחושה של תיקון באויר
שיירות רגש מתחברות לאריג מופלא.

החיים שלי טובים והבקרים בתקופה הזו של חיי מלאים בהכרת תודה.
מיום ליום אני מבינה כמה חשוב לי להרגיש פתוחה,כמה חשוב לשדר זמינות ליקום,כי זה באמת עובד,הדברים מגיעים ומתיישבים במקומות הנכונים.
תדרים נשלחים ואני מפיקה חומצות אמינו מההדים שמתקבלים חזרה.
ניבנית לאט ונכון.
מתוקנת יותר
*
ללהתחיל במקום חדש חיים חדשים זה מצע להתפתחות אחרת.
לסיים דברים במקום ישן זה תנאי הכרחי להתקדם הלאה.
סגרת קצוות לאט לאט.
*
היום זה קרה סוף סוף
דיברתי איתה.
החברה הכי טובה שלי,המלאכית הגדולה ב-5 שנים האחרונות בחיי הופיעה לי בחיים מחדש.

לפני 4 חוד' הבטחתי לעצמי להיות נכונה.
כחלק מההחלטה החלטתי לקחת פסק זמן מהחברה הכי טובה שלי
זו הייתה אחת הבחירות הקשות,הרי היא כ"כ חלק ממני.
כ"כ חלק ממני עד שקשה לי לזהות את עצמי בתוכי.
הלב שלי דרש ממני אותי.
4 חוד' של שתיקה בין שתינו
הלב של שתינו תיקשר.
כמה אפשר להתבונן כשיוצאים לרגע החוצה,נושמים אויר ונותנים למחשבות להתאוורר.
כמה למדתי את עצמי בתוך בועה של שקט.

יש אנשים ב חיים שהמרחק הגאוגרפי,המרחק בשפת הדיבור והמגע לא משנה כלום!
מרחק שמקרב.
כן,יש דבר כזה.
בדיוק כמו ששריר אחרי אימון דורש זמן מנוחה.
לגדול בתוך מרחב פסיבי.למען אקטיביות.
כשזה נדרש כמובן.

היום דיברנו.
שיחה מלאה באהבה,געגוע וקירבה מתוקנת.
זמן ומרחב ,שתיקה שהציבה גבולות בריאים הראתה לשתינו את מתנותיה היום.
בתוך השיחה ראיתי אותי,ראיתי אותה,יחד ובנפרד.

אני כ"כ אוהבת אותה
נירגשת.

אנשים מקדמים אותנו בחיים.
וחשוב לשמור על אלו שמעוררים בנו את ההשראה

תודה לך ש'

רחמים וחמלה
מהיושבים ברקיעים
רחמו על הדם
שנשפך לחינם.

שלום על העולם

חושך,
משפט אחד חולף לי בראש
"מן המיצר קראתי יה ויענני במרחביה"

טוב לי
באמת שטוב לי.

מדליקה רדיו,וזוהר שר לי "רק אותך אוהב הלילה"
ככה במקרה,או שלא...
באמת שהייתי רוצה לפרוט צללים ודממה
הלילה.

חליטת לענה,שיבה בשפת המרוקאים על השולחן מונחת בתקווה שתרגיע אותי ותשלח אותי לישון.
עוד פוסט במקום כדור שינה עוזר לי לפרק את הכלום.
שטויות במיץ,
סיגריה מלכלכת את האויר
ותנור אחד שעושה לי פה אור כתום.

מחר אתייסר מעייפות ברגעים שהמורה ירצה על נקודות דיקור.

רצון לשקט,לא כי יש רעש
אלא כי יותר מדי שקט.

ממתינה לרצון.
מישהו חכם לימד אותי.

חיוך

האינסומניה חזרה

ובגדול

שומעת את קריאתך מהעבר
קוראת לי מהעתיד
הייתי לבטח יוצרת איתך הווה.

לו היית יודע
את מה שהלב מנסה להסתיר
הייתי נבוכה מההשכמה ה מאוחרת.

לו הייתי
כשלא הייתי
אז בטח היית
איתי כאן עכשיו.


ואולי אתה לא באמת קיים?

רק אחייך אליו

ואדע

שהוא פגש

קוסמת

בנוסף לגעגוע לא ידוע שזורם לי בערוצים ביממה האחרונה,
יש בי חווית געגוע נוספת,געגוע מתוק וחמצמץ במידת מה -אליך.
געגוע לא ברור,שדי מצליח לבלבל.
זה הופך לי את הבטן.
בתוך הגעגוע הזה מצטייר לו מעבר חצייה מפוספס.עמדתי בו יותר מדי זמן,הנורה האדומה של הרמזור מזמן כבר נשרפה,ואני בתוך החיכיון פספסתי אותך.
מפחדת להבין שמדובר ב - געגוע. געגוע שמהול באותו רצון להיות שלך.האישה שלך.

חולמת בהקיץ
והחיים חולפים

רגעים קטנים של יקיצה.

יש בי געגוע עמוק

אל הלא ידוע.

והלילה זה מאגד פקעת עיקצוצים בגרוני.