לפני 17 שנים. 25 במרץ 2007 בשעה 22:57
היא יושבת שם בחושך.
אור כתום נשפך על הסווצ'ר הירוק שלה.
רגל על רגל.שקט.לא להפריע.היא במוד של שפיכה. סטייל שפיך,פשוט בנוי מדפיקות של מקלדת.
היא חושבת על הא,דא ומדדה בתוך עולם הדימיונות שלה.
היא בכלל תוצר,תוצר של עולם פנימי,תוצר של יום הולדת אחד באפריל שהיא אפילו לא זוכרת (מי זוכר בגיל יום?)
היא תוצר של ילדה של אמא,של ילדה של אח ,של ילדה של אבא.
היא תוצר של נשיכה בציצי בגיל חמש.
היא תוצר של נפילה במדרגות על שיניים. (גם רופא השיניים יצר לה משהו בפה.כאילו שלה.)
היא תוצר של אין כסף לקנות "דני" במכולת של דני המוכר.כי אין כסף,אז היא לא מבקשת.
היא תוצר של ההוא שלא ראה הרבה זמן כוס של אישה.והיא בכלל בת חמש,איך אפשר לקרוא למשולש הלא ברור שיש לה בין הרגליים כוס??!
היא תוצר של אבא אחד. קנאי. ואמא שסופגת.לא בהכרח ליטופים,קצת יותר חזק.
לאט לאט היא לומדת לדחוק מילים,לדחוק דמעות,היא מאוד מתביישת שיראו אותה בוכה,שיראו אותה בחולשתה. לא!! היא ילדה קטנה והיא צריכה להיות חזקה.לקחה אחריות הקטנטונת,על דברים שאין באפשרותה לשנות,הם לא שלה.אח"כ היא גם תבין את זה.
היא תוצר של חרם בכיתה ו',ובעיטה אחת כואבת ממלך הכיתה.
היום הוא נרקומן.
רחמים.
היא תוצר של חברה שהייתה הצל שלה בתיכון... "הצל שלי ואני..." היא מנגנת לעצמה בראש עכשיו.
לאט לאט היא גידרה את עצמה,הניחה צמר גפן על ליבה הפצוע ובלעה את הכל בשתיקה,כמעט בשקיקה.
קל לבלוע. בטח שלא שפיך.
היא תוצר של חבר בגיל 18.ההוא שבתל לה את הלב מקרחון בגובה התאומים.
גם הם נפלו איפשהו,מתישהו.זה היה כשהיא הייתה באילת,אחרי השחרור מצבא הגנה לכלא.
שנה וחצי הייתה בתפקיד שומרת מכשירים סודיים.בגלל זה שמרו אותה בסוד ובידדו אותה מהעולם בתירוץ שהתפקיד חשוב.
ערכי משו..
מוסרי משו משו.
אנושי..מאוד.
אח"כ זה התחיל לצוף,כמו שכל חרא יודע לעשות.
החופש,התחושה להכיר את עצמה...התחיל לחלחל החוצה.אל העולם.
טיפת אומץ ורגע של אי שפיות,זה מה שהיא הייתה צריכה בשביל להחליט לשנות,ולהיות היא.
אז היא לא באמת ידעה את זה,היא פעלה מתוך הישרדות.
כח המחשבה התפתח עם ההחלטה לאט לאט.כמו במכון כושר עם מאמנת אישית שהכירה בתוכה.
היא תוצר של פאקינג טיול בהודו שהזריק לה חיים לוריד.
תופעת הלוואי של הזריקה הייתה חיוך.
משם,היא תוצר של התוצרים שלה.
והיא גילתה את זה .
היום היא רחוקה מלהיות מוצר מוגמר.אולי היא גם לא רוצה,זה כמו מוות בשבילה.
והיא כ"כ רוצה ליצור
ולא להיות תוצר
*
garacias a la vida
