מבבלגת לעצמי את השכל

להתרחק מעט
להתקרב הרבה
יש לי קצב בחיים. אני יצור חי עם תאים,אנזימים,אלקטרוליטים,ויטמינים .
הרבה דם.
מלא חי בתוכי.בכולנו. בלי דעת.הרבה חכמה של מכונה שלא עוצרת לרגע.
לכשהיא תעצור כבר לא אהיה פה.
חללית לוקחת אותי לעולמות רחוקים בתוכי,קרובים כ"כ למי שאני.
מעליי יש מערכת שלמה,גרגרית שכמותי.
אמונה
מה הייתי עושה בלעדייך.
מזל שאת איתי,לפחות את מרחיקה את תחושת הלבד שאני חיה בה.
בדידות מורגשת רק בלילה.
ורק לפעמים.
מתישהו אני אבין שהכל אצלי בראש.
בינתיים זה רק לפרקים
וכשההבנה פורקת,אני מתפרקת לתוך תחושת הקלילות
מתרפקת.

שבת שלום