מבבלגת לעצמי את השכל

בקרוב יום הולדת.

אני לא חייבת להיות מאושרת מזה נכון?

כותבים?

מה כותבים כשלא יודעים מה רוצים לכתוב אבל מתים להתפרק??!!

כמה אסימונים נופלים
בתוך כל הימים העסוקים האלו
בתוך כל האין זמן לנשום ובו זמנית אין כח לנשום.

אין זמן להתחיל לעבד את מה שעובר
ולמראית עין נראה שכלום לא קורה
מעין תחושה סטטית,שאתה מת לזוז אבל לא מצליח
אבל זה רק למראית עין
הכל מתחיל להתערבל לקראת התפוצצות
מתערבל בפנים,מתרחש. בשקט. דממה. הס הס פן תעיר
תעיר תגיע. אולי גם פן. של פיטר.
.
יש לי לבד
ואין לי זמן לתת לו תשומת לב
ולרחם עליו
שכמה הלבד שלי לבד
כי אני לא נמצאת לבד .

.
אני רוצה להיות זוגית
.
בשלה לזה
.
אני רוצה להיות טובה יותר
אל עצמי
בעיקר.
.

אני רוצה לדעת לכאוב
מול מישהו.
.
אני רוצה
לבטא
פרח שכ"כ יכול לפרוח
מול
ה
אחד
.
משהו משתנה
כן,
את זה כבר אמרתי
אז אני אומרת שוב
רק ליתר בטחון.
.

הזמן

מכל נקודה הוא נראה שונה
כמו הכנרת
ניראית אחרת בכל זוית שונה.

ככה זה.

וככה זה לא תשובה

אלוהים
תעזור לי לזכור את החומר למבחן
.
המח על סף הכחדה
.
פאק
.
שהחודש הזה יגמרררר

חושך
לא רק בחוץ
העדר ניצוץ מאוד ייחודי שחסר לי החורף
(תכף מגיע האביב אז אנ'לא מודאגת)
אבל בינתיים מה?
כאילו כל החיים שלי נוצצים
אבל מבפנים
מרב הנצנוץ
נכבה לי הניצוץ הכי קטן,
והקטן הזה יושב לו בתוכי
מחוצה לי יש ניצוצות של אנשים שאוהבים אותי
שעוזרים לי
שצוחקים לי
אבא ואמא אוהבים
אחיינים מדהימים
חברה שלא יכלתי לבקש יותר ממה שהיא.
הניצוצות האלה מנסים כל הזמן כמו סטרטר להדליק את הניצוץ שבתוכי
אבל לא הולך
משהו שם
עמוק בתוך הבטן
מוליד לו התרחשות(ולא,היא לא קורית ברחם-אם אתם מבינים...)
וכשיש התרחשות האור כאילו דועך
אין לו מספיק אויר בכדי להידלק
יש עומס על המערכת
שמצד אחד יוצרת התרחשות
ומצד שני כאילו מנסה לכבות את הניצוץ.

סיגריה
חושך
לא רק בחוץ
.
יושבת
עשן ליילי מתמזג לתוך השיר שברקע כמו שוקולד נמס
(רק בטעם קצת אחר)
.
איזה כיף להיות בסטלה ולחשוב על זה שלא ברור אם מישהו יבין על מה אני מזיינת ת'שכל
וזה כיף
כי זה שלי
ואני מבינה כל מילה . כל מילה והסיבה שהיא כאן.

.

סיגריה בוערת

כמה שאני נהנית להיות פצועה מבפנים
ההשראה הזו
ההתבוססות במיצי הזבל
לעיתים זה כיף להתפלש בתוך כל הדם המטפטף הזה של הנפש
זה עושה לי לחשוב
זה עושה לי פלפיטציות
זה עושה לי כמעט לבכות
הכיעור הזה מוליד ממני יופי
כמה ניגודים
ואני?
לא מתנגדת להם
שיזיינו אותי מה יש?
שיכנסו ויצאו ויכנסו ויצאו
עד שהבכי יתהווה ויהפוך לאחת האורגזמות הטובות.

כואב לי
וטוב לי!

התלישות או אי התלישות הזו תהרוג אותי בסוף.
בינתיים היא מחייה

ימים מטורפים
של עליות ומורדות במצב הרוח
מאנייה מול דיפרסייה
אתמול היה יום שריצד לו בין חצי שמש לאחד וחצי גשם (אף פעם לא הייתי טובה במתמטיקה)
התחושה הכללית היא שזה לא רק אני
זה קיים אצל כל הסובבים אותי
אפילו הכאב בברך שלי בא והולך.
ואני שואלת את עצמי איפה המכנה המשותף.
גם תשובה לעצמי יש לי
זה בטבע
הגשפ,השמש,האביב שמתחיל את הקרב מול החורף
מי ינצח?
רק הזמן.
הזמן תמיד מנצח,
כל השאר קורה בעיקבותיו.
*
אתמול החוזב"ש סיפר לי שט"ו בשבט נחגג בתאריך הספציפי שלו כיוון שהעצים ביום הזה מסיימים לשתות ולצמוח ממאגרי החורף שעבר ומתחילים לשתות מהחורף הנוכחי.
זה מעניין כי זו בדיוק התחושה
מאגרי השנה החולפת אזלו לי
המלאי מתחיל להתמלא רק עכשיו
ודווקא בתקופה הזו ממטירים עליי גשם של מטלות
גשם שופע של משימות ופאזות חדשות.
כ"כ השתנתי מהקיץ האחרון והתחושה היא שאני לוקחת על עצמי יותר מדי.
אבל זה רק מצד אחד.
מהצד השני של המתרס אני מרגישה שהשתדרגתי מקורקינט לאופנוע עצבני.
לפחות יש לי קסדה.
מגיני בירכיים לא ממש-הן כואבות לי.

לא מפתיע גם.
ברך זה המפרק שלוקח אותי קדימה.
בראייה הסינית הברך קשורה לכליות,שהן ממלכת התת מודע,הן המאזן של הין והיאנג בגוף.
אולי הכאב מסמן לי לשחרר את השנה החולפת ולהתחיל לצעוד קדימה
אולי הוא מסמן לי שכבר התחלתי ללכת קדימה
וקצת קשה,כי המסלול הוא של מטיבי לכת.

*
טוב ..
אז כרגע מצב הרוח לא ברור
עוד שעה אני בטח אתגלגל מצחוק
ובעוד שעתיים אכריח את עצמי להזיל דמעה שממאנת לצאת.

ימים שכאלו.

שבת שלום

[


N E X T


!

שאני חוזרת מההופעה וכותבת.
כותבת בכדי לתעד תחושות
כותבת בשביל להוכיח לעצמי שאני קיימת
כותבת כי פאקינג בא לי!
ופאקינג מה קורה כאן על הכדור???!!
מישהו פאקינג של הפאק פאקינג מוכן להסביר לי?????!!!!!
כי אני פאקינג לא מבינה
(טוב מיציתי את עינייני הפאק!!!)
פאק!
בוקר
שש וחצי
המקלחת קוראת לי,בקרוב נסיעה למיום לימודים ארוך
יורדים לכנרת
חצי שמיים עננים,
חצי שמיים שמש ושמיים בהירים
ממש כמו התוך שלי
ממש כמו הנחש המתפתל שיש לי בתוך הגוף
כל חצי שעה מתחפש לדמות אחרת
פעם צוחקת ופעם בוכה
החצי והחצי האחר שבתוכי רבים.
יותר טיזינג מאשר רבים האמת.
מגיעים למכללה
קורס דופק.
מורה מדהימה.
על הכנרת
עושים צ'י קונג
.
ככה פותחים את עצמנו לקראת יום של דופק.
ולא,אני לא רוח'נית
(טוב אולי קצת,אבל במסווה)
והמורה בודקת לי דופק
אומרת שיש לי חוסר דם מעורב בחוסר יין ומוסיפה בתמימות :"תגידי?? יש לך עינייני זוגיות?"
אני מביטה עליה בתמהון ידוע מראש
:" לי??
זוגיות???
"
את ההמשך אני אשאיר להמשך של ההתחלה.

אח"כ יום של מישהו שלא מוריד ממני את העיניים
מה שהצריך ממני תזוזות של נחשית.
ארסית במסווה יש לציין
חרמנית פלוס (יש לציין יותר)

אני משחקת אותה מתעלמת
הוא מתקרב יותר

כמה הישרדותי

כמה גברי
כמה נשי

*
סוף היום
בדרך הביתה
מגיעה בעשר
ישר לארון

מה לובשים להופעה היום??
בין לבין מחשבות של מי זו שמתלבשת ליציאה??
היא עייפה מכדי להיות בתוך עצמה

**

מגיעים לג'ירפות

אוהבים אותם פה בצפון
שתדעו לכם.

הוא מתחיל..
"רבותייייי................"
בלה בלה בלה

ויסקי בתוך כל הבלה בלה והריקודים

ואני..
איפה אני??
לא פה ולא שם
הכל כבד לי
כמו סלסלת פירות ,סלסלה שופעת שמכריחים אותי להחזיק אותה
ומרוב השפע הכל נופל לי
.

אין חיבור
.
רוצה טעם אבל לא מצליחה לטעום

.
רוצה שאכטה
מקבלת.

כמה מבטים עליי.

רוצה רק אחד.

כל השאר...

תמשיכו להופיע בסרט אחר בבקשה.
לא בסרט שלי.
אין הצגה שנייה.
תודה.

בדרך הביתה

.
שיחה עם השיכורה שעל ההגה.

עינייני נפש.
נו,זו ש'...
חברתי ה...(המשך את המשפט-זה רק לקוראים קבועים)
.

מגיעה הביתה.
אומרת שלום לאסלה.
במנחת פיפי כמובן
סוג של מזבח לעיתים.

.
מתיישבת.

ומקיימת הבטחה.

.

חייבת לכתוב היום.

לתעד.

תחושת הלבד בלי לחוש בדידות

העצבות המלווה את ידיעת הארעיות הבלתי נמנעת



**

לילה..

"מנקה?"
"כן,קורעת את הבית"
"טוב את עושה הפסקה,אני מביאה לך ארוחת צהריים"

יום אהבה היום.
זו גם אהבה.
אחת הגדולות.