לפני 17 שנים. 16 בפברואר 2007 בשעה 11:48
כמה שאני נהנית להיות פצועה מבפנים
ההשראה הזו
ההתבוססות במיצי הזבל
לעיתים זה כיף להתפלש בתוך כל הדם המטפטף הזה של הנפש
זה עושה לי לחשוב
זה עושה לי פלפיטציות
זה עושה לי כמעט לבכות
הכיעור הזה מוליד ממני יופי
כמה ניגודים
ואני?
לא מתנגדת להם
שיזיינו אותי מה יש?
שיכנסו ויצאו ויכנסו ויצאו
עד שהבכי יתהווה ויהפוך לאחת האורגזמות הטובות.
כואב לי
וטוב לי!
התלישות או אי התלישות הזו תהרוג אותי בסוף.
בינתיים היא מחייה