מבבלגת לעצמי את השכל

ימים מטורפים
של עליות ומורדות במצב הרוח
מאנייה מול דיפרסייה
אתמול היה יום שריצד לו בין חצי שמש לאחד וחצי גשם (אף פעם לא הייתי טובה במתמטיקה)
התחושה הכללית היא שזה לא רק אני
זה קיים אצל כל הסובבים אותי
אפילו הכאב בברך שלי בא והולך.
ואני שואלת את עצמי איפה המכנה המשותף.
גם תשובה לעצמי יש לי
זה בטבע
הגשפ,השמש,האביב שמתחיל את הקרב מול החורף
מי ינצח?
רק הזמן.
הזמן תמיד מנצח,
כל השאר קורה בעיקבותיו.
*
אתמול החוזב"ש סיפר לי שט"ו בשבט נחגג בתאריך הספציפי שלו כיוון שהעצים ביום הזה מסיימים לשתות ולצמוח ממאגרי החורף שעבר ומתחילים לשתות מהחורף הנוכחי.
זה מעניין כי זו בדיוק התחושה
מאגרי השנה החולפת אזלו לי
המלאי מתחיל להתמלא רק עכשיו
ודווקא בתקופה הזו ממטירים עליי גשם של מטלות
גשם שופע של משימות ופאזות חדשות.
כ"כ השתנתי מהקיץ האחרון והתחושה היא שאני לוקחת על עצמי יותר מדי.
אבל זה רק מצד אחד.
מהצד השני של המתרס אני מרגישה שהשתדרגתי מקורקינט לאופנוע עצבני.
לפחות יש לי קסדה.
מגיני בירכיים לא ממש-הן כואבות לי.

לא מפתיע גם.
ברך זה המפרק שלוקח אותי קדימה.
בראייה הסינית הברך קשורה לכליות,שהן ממלכת התת מודע,הן המאזן של הין והיאנג בגוף.
אולי הכאב מסמן לי לשחרר את השנה החולפת ולהתחיל לצעוד קדימה
אולי הוא מסמן לי שכבר התחלתי ללכת קדימה
וקצת קשה,כי המסלול הוא של מטיבי לכת.

*
טוב ..
אז כרגע מצב הרוח לא ברור
עוד שעה אני בטח אתגלגל מצחוק
ובעוד שעתיים אכריח את עצמי להזיל דמעה שממאנת לצאת.

ימים שכאלו.

שבת שלום