מבבלגת לעצמי את השכל

חושך
לא רק בחוץ
העדר ניצוץ מאוד ייחודי שחסר לי החורף
(תכף מגיע האביב אז אנ'לא מודאגת)
אבל בינתיים מה?
כאילו כל החיים שלי נוצצים
אבל מבפנים
מרב הנצנוץ
נכבה לי הניצוץ הכי קטן,
והקטן הזה יושב לו בתוכי
מחוצה לי יש ניצוצות של אנשים שאוהבים אותי
שעוזרים לי
שצוחקים לי
אבא ואמא אוהבים
אחיינים מדהימים
חברה שלא יכלתי לבקש יותר ממה שהיא.
הניצוצות האלה מנסים כל הזמן כמו סטרטר להדליק את הניצוץ שבתוכי
אבל לא הולך
משהו שם
עמוק בתוך הבטן
מוליד לו התרחשות(ולא,היא לא קורית ברחם-אם אתם מבינים...)
וכשיש התרחשות האור כאילו דועך
אין לו מספיק אויר בכדי להידלק
יש עומס על המערכת
שמצד אחד יוצרת התרחשות
ומצד שני כאילו מנסה לכבות את הניצוץ.

סיגריה
חושך
לא רק בחוץ
.
יושבת
עשן ליילי מתמזג לתוך השיר שברקע כמו שוקולד נמס
(רק בטעם קצת אחר)
.
איזה כיף להיות בסטלה ולחשוב על זה שלא ברור אם מישהו יבין על מה אני מזיינת ת'שכל
וזה כיף
כי זה שלי
ואני מבינה כל מילה . כל מילה והסיבה שהיא כאן.

.

סיגריה בוערת