מבבלגת לעצמי את השכל

ומה אני אמורה לעשות עם זה?

פאק!

גברת רוזנבלום הביאה את העולם הורדרד שלה לכאן

מרתק.

מרב שאני חופרת את את העומק
אני נשארת רק על הפני השטח.
ועוד מתפזרת לאלף חלקים.

חיפשתי לנבור
יצאתי נבורה.
העיקר שמצאתי את הנקודות המתאימות לגברת המטופלת שלי.
איזה אבן נגולה.
נגולה והתגלגלה לה
ממורד כתפיי
יאללה
לניקיונות

תענוג לי.

עוד יום רגיל
הפעם בגישה החיובית.
היה אחלה

מחר יום חדש

יש ימים,אבל יש ימים
כאלו ש..
כאלו ש..
ידעת שהכל הולך להיות בהם מושלם.
כל שנייה,מהרגע שפתחת את העיניים בבוקר היא סוכר.
היא מושלמת
הכל נראה כאילו כל התאים שלך הם חיוך אחד גדול
וכל מה שמסביבם,כל הרקע שמחוצה להם הוא גם.
חיוך אחד גדול.
יש כאלו שיגידו עולם אחד גדול.
אתמול הייתי עולם מחויך אחד גדול.
זה התחיל בבוקר שהיה לכבודי
כל שאיפה של אויר שלי הייתה חגיגית
זה היה כמו שאני מרגישה באביב.
היו רוחות דרומיות.
אני בצפון,ואני מריחה את המדבר,הרוחות הגיעו בדוך משם.
המדבר בא אליי,ומי אם לא ילדה שגדלה בתוך הרוחות האלה תזהה את המדבר בפאקינג אצבע הגליל.
זה היה מפגש בין דרום לצפון
בין הדרום לצפון של העולם
אל מול הדרום-צפון שבתוכי.
המפגש הזה היה החגיגה עצמה.
שילוב של שני העולמות שבי-ילדת הדרום,ונערת הצפון נפגשו בתוכי.
נסענו לכנרת
צחקנו כ"כ הרבה ולא הפסקנו להתלהב מהיום המיוחד שפוקד את כוחותנו.
הגענו ללימודים
התבטל השיעור.
ישר אטרף,טוב נוסעים קדימה יש יום שלם שאפשר למצוץ ממנו כל טיפה של חופש.
וכמו שרק בנות יכולות לעשות זה ללכת לשופינג.
אז נפתחה חנות יד שנייה בראש פינה.
מה?
איך לא שמעתם עליה?
מומלץ.
נכנסו לבית אבן בראש פינה,עם מוכרת כ"כ מתקתקה,כולה תלתל אחד גדול.
מחויכת ומכניסה אותנו לבית הפנימי שלה.
שלוש וחצי שעות של מדידות בגדים מחנות יד שנייה,הכל שם עם אופי-בגד שמת למישהו אחד,קם לתחייה בידי מישהו אחר.
רעיון יפה.
אח"כ שנ"צ...
כמה זמן שלא יצא לי ליישון צהריים.
מתעוררת..
עדיין
חגיגית
ומייצרת עוד זמן להכנת עבודה הגשה שניתנה לי..
ואז מקלחת
התחתכות
וקדימה לאהוד בנאי..
הלכתי אתמול על המראה הצרפתי,עם כובע ראסטות סולידי(לא!אין לי ראסטות)
זו הייתה אחלה תחפושת אגב,כולם אמרו.
אהוד על הבמה ואני שרה מהנשמה
ויסקי
מחמאות ומבטים מכל עבר
ריקוד
חיבוק
מחמאות
אפילו שיחות נפש
בורקס מאלונית בשלוש בלילה
והצטרפתות עם החברה הכי טובה שלי.

מה?
מה כבר יכול להיות יותר מושלם מזה??

עבודה
ערב שישי
עם ג'וינט שקיבלתי במתנה
ולצלול לתוך אלבום שקיבלתי היום

רדיוהד בגרסת רגאיי..

מה צריך יותר מזה?

במקום שבו נגמר הכח
מתחיל כח הרצון.


זה יפה לא?

שבת חלום

אני אתחיל מהסוף
אולי מחר יהיה לי כח להתחלה
אבל אחרי הערב המדהים שעברתי
אני חוזרת עכשיו,כשהשפתיים עוד רטובות
מנשיקה לוהטת עם החברה הכי טובה שלי..

הויסקי היה טוב מדי

שש בבוקר,השעון נותן לי סטירה לתוך החלום...
קדימה,צאי מהסצינה של המדבר ,תחזרי למציאות ,יש לך יום ארוך לעבור.
אז קמתי מתנדנדת וקפואה מקור ישר לברז המים החמים במקלחת..
סובבתי אותו
כאן בצפון לוקח למים איזה 7 דקות להגיע למצב פושר..
בינתיים חשבתי לעצמי מה אני הולכת ללבוש היום,החלפתי מים בקומקום ונתתי לו לחמם את עצמו מהלילה הקר.
הדלקתי את המחשב,קידוס איי ברקע מנגנים ויאללה..משימות בוקר.
מסדרת מערכת,מכינה שקית עם המחטים,האלכוהול והסדין הסגול...גם כמה נרות דקורטיביים בשביל שתהיה אוירה.
אז ש' חברתי הטובה יצאה אל הדרך,ולי יש לתפוס טרמפים עד ראש פינה ומשם חבר מהלימודים אוסף אותי.
מקלחת זריזה,ממש פיתה אותי להתמרח לי מתחת לברז המים החמים,אבל אין זמן לזה הבוקר.
היום אסור לאחר,יש מישהו שמחכה לי. סוג של אחריות שעוזרת לעמוד בזמנים.
זמנים.
היה לי יום של זמנים.
עבודה על זמנים.(אוטוטו אגיע לזה)
אז יצאתי לקפאון,לפחות השמש קצת השתעשעה לה מול השלג בחרמון
עוצרת טרמפים עם מבט מסכן ואצבע נוקשה מהקור שמושטת..
עוצרת לי מישהי ,ממהרת,מבוגרת,מצווה עליי שאשה מאחורה,קונקרטית משו.
"מהר,תחגרי חגורה,לאן את צריכה?"
מבוהלת אני עונה לה "לראש פינה"
"אני מגיעה לשם,אני עוצרת לך בכניסה"..
מודה לה מקרב ליבי ומבינה שאני צריכה לשתוק.
נהנית לי ממראות הירוק שהגשם השאיר אחריו...
יורדת בראש פינה,והפלא ופלא יש לי חמש דקות מלאות.
כמובן שהלכתי לקנות שוקו (עוד חלב לא יזיק ללחות שיש לי בגוף)
עולים לרכב,בדרך מדברים על המטופלים שלנו,כולנו התחלנו קליניקה שבוע שעבר,כמובן שהמטופלת שלי לא יכלה להגיע שבוע שעבר,כך שאני פוגשת אותה רק היום.
אני מודיעה לחבר'ה ברכב שאני כבר יודעת מה מצפה לי,האינטואציה אומרת שיש בעיות של גיל מעבר..
כמובן שעכשיו,בדיעבד (לא "כמובן" במובן המובן מאליו..)אני יכולה לומר שאכן היא באה בשל כך ובשל עוד מלאנתלפים סינדרומים..
הגענו ללימודים,
עד שתיים עשרה בצהריים יחסי מטפל מטופל-חופרים את המינד עם המורה הפסיכוטראפיסט שבחרו עבור הכיתה היאנגית שלי..
שתיים עשרה ארוחת צהריים מבושלת
ואז קדימה,למרתון עם המורה הכי זריזה שיש...
קצב הכתבה מטורף,המון פרטים,אין מצב לאבד פוקוס,דקה אחת בנדידת מחשבות ופיספסת עולם ומלואו.
והיא עוד בהריון,אז אין מצב להעיז להפריע את מנוחתה..
שלוש וחצי כמעט אחר הצהריים הגיע לו לשעון.
מתכוננים לקליניקה,זוגות מטפלים נפגשים עם המורים ומתדיינים על הקייס..
אני בציפייה לקראת הפגישה עם המטופלת שלי.
נרגשת.
טיפול דיקור ראשון,
טיפול דיקור אמיתי ראשון..
לפי הקודים של מטפל מטופל.
השעה חמש גם הזדרזה לה להגיע ..
אני וש' יושבות על ספסל מול הכנרת.מכינות את עצמנו לקראת הקליניקה
פתאום נשמעת צעקה של שמי באויר..
הירח על הכנרת,שעה מטורפת של ערבוב צבעים,ממש הזדווגות של היום אל מול הלילה..
ופתאום אני רואה את אבא שלי.
פאקינג אבא שלי,הגיע מב"ש והחליט להפתיע אותי..(זה כבר שייך לסיפור אחר)
פינק אותי בחיבוקים וחיוכים וחיזק אותי.
אח"F אבא כבר לא היה,וילדה הקטנה גדולה מתחילה אוטוטו את הקליניקה.
המטופלת נכנסת..
הסשן מתחיל
תשאול מקיף
מאיפה מתחילים? יש לה כ"כ הרבה סימפטומים..
וכמובן שהיא ישר מתחילה לבכות .
מתאים לי לקבל מטופלת כזו..
עינייני נפש..
ידעתי .
זה מדהים לראות איך כל אחד מהכיתה קיבל באופן די רנדומלי את מי שמתאים לו.
אז אמרתי עינייני זמן?
הזמן חלף ביעף..
ולא הספקתי לשאול את הכל
כמובן שלבטחון שלי זה לא הוסיף,למרות שהתשאול והיכמיה היו אחלה.
אבל הסוף הזה השאיר בי לחץ,השאיר בי גולה בגרון..
אז יגידו אחרים שאני נוקשה עם עצמי.
אולי.
אבל ההרגשה קיימת.
אסור לי להתעסק בכל מיני "אם " ולו? " למינהם..
אני צריכה להביט קדימה ולהתחיל לבנות אסטרטגיית טיפול.
תחושות הקורבן התחילו לצוף ולהציף דברים שלא קשורים (ואולי כן ) לדברים בחיים שלי.
הגעתי הביתה
ואני מרגישה הכי לבד שיש.
לא .
יותר נכון
הכי בודדה שיש
לא בא לי לדבר על זה עם אף אחד..
נטייה שכזו..
הפעם לא אברח!
אני מתמירה את זה
אני חייבת
'בקשה
לא רוצה ליפול לתהומות הדאון.
אני מכירה את זה כ"כ מקרוב,ואני שם עכשיו
חורף לי בלב.
חורף.
ולא ממש חמים..

רק עוד טריגרון קטן
והבכי מתפרץ..
ממש על הסף..