מבבלגת לעצמי את השכל

"אינטרנט.. (ועושה בזלזול עם הידיים המתופפות שלו תנועה של הקלדה באויר)
אינטרנט מנתק אותך מהלב
הוא לא נותן לך לחוות את החיים האמיתיים
אני לא אומר שזה לא טוב
אבל צאו הח'וצה (עם הח' המרוקנית שלו)
תריח'ו פרח
תגעו באדמה

איפה הרגש?
איפה לראות ת'בן אדם

בסוף עוד נהיה כפתור.."

ואצלי במח המשפט הזה יצר אדוות בסלואו מוושן :"בסוף עוד נהיה כפתור בסוף עוד נהיה כפתור בסוף עוד נהיה כפתור..."
עד שהוא התרחק לו אי שם למגירה המוחית מסוג "לזכור"
...

וואלה

היה מגניב הלילה

ואל תהיו כפתורים.
תעשו לי טובה

שבת של שלום

שפת ימימה.
הקפיצו לי עומס
מה שמעמיס את הדיאלוג הפנימי שלי.
כ"כ מעמיס
מחר אני הולכת לפרוק עומס. מול זה שהקפיץ.

*
איש מהכיתה
אופורטוניסט של חיבוק.
מחפש כל מרחב פנוי בשביל לחבק..
לא חיבוק עוטף
אלא חיבוק נוטף
חרמנות.

ואני...
בנימוס..
מחבקת עם ידיים,אבל מרחיקה אגן..
כמובן שהוא עלה על הקטע.(ועליי ,כוססאממקק)
והוא זרק לי על ההתרחקות שלי בחיבוק.

אני חייכתי ואמרתי לו שלא נעים לי החיבוק הזה..

אחרי שבוע הוא כמעט אנס אותי בחיבוק הזה.
ככה אני מרגישה.
הוא לא ממש.
ואז הוא יצא במתקפה
ככה הכי קל לו להגן
על עצמו.
(ומה איתי??!!)

הסתכלתי עליו במבט של רוצחת
(ואם היה לי גרזן ביד אני נשבעת..נשבעת שהייתי...)

אז הכי כיף לי להתעלם במצב כזה.
לא קל,אלא כיף.
בדגש בגד - כפת חזק על הכיף (לכל מי שלא נכשל בבחינת הבגרות בלשון)

אבל עדיין..
המבט לצערי הוא מילה שותקת
אז מחר אני גם אדבר
כי יש עומס.

שקפץ

כמו טרמפולינה.

"איך זה שעוד לא חטפו אותך?"

נו באמת!
טוב שנזכרת..

צמר גפן קלילים
החליפו את הברזל והאבץ והסידן שבתוכי

.
אני כ"כ קלה..
כ"כ.

זה הכי קרוב ל high שתרמו לו אתמול אנשים מדהימים
אנשים שקיבלו קורת גג חמה בתוך הלב
שלי
שהתמוסס
לפיסת צמר גפן אחת
אתמול.

מעורפל..

הסמים
האלכוהול
המחטים
החיבוקים
החיוכים
הטיפולים
השיחות


שתדעו לכם..
קשה להיות מטפל
זה לא רק במסגרת טיפול
זה תמיד מגיח מאיזו פינה
אפילו בטרמפ.

היום אני רק עם עצמי.
זה הטיפול שלי..

מנגינה יקרה

כשאמת נפגשת מול אמת.

שבוע גדוש.
שבוע של למידה עם ש'-חברתי הטובה למבחן במחלות זיהומיות.
אתם לא מדמיינים לעכצמכם כמה פרטים צריך לזכור.
כמה חיידקים קיימים
כמה צריך להודות כל בוקר על זה שאנחנו מתעוררים ליום חדש בריאים ושלמים.
אז את הלמידה,בשילוב עבודה העברתי במשך שבוע שלם עם הרבה קבצים של מצב רוח טוב וג'ויינטים עם שמרית.(זו שקרויה בשם ש'-הגיע הזמןלחשוף את שמה.היא מספיק פזמניקית )
פעם ראשונה שהעברנו למידה למבחנים בשילוב של ג'ויינט שובב שמצחיק כל תא ותא בגוף שלנו.
אי אפשר אחרת.
החומר מדכא(לא החשיש,החומר למבחן)
קשה להפנמה
וכל שנותר הוא לצחוק.
ולצחוק
ולאכול
ולצחוק בין עמוד לעמוד.
היום היה יום המבחן.
היום גם קיבלנו ציונים.
והיום גם אביתר בנאי החליט להופיע כאן בצפון.
אני לא הייתי סגורה על ללכת להופעה.
שמרית שכנעה אותי..
כל מיני מניפולציות של מזלות אריה :"נו בואי,נחגוג את הדכאון של השבוע האחרון-המבחן מאחורינו!"
אני כמו מזל שור טיפוסי-מנסה להסביר שאני צריכה ערב של אחרי המבחן עם עצמי.
אבל אריות כמו שרק אריות יכולים...
תמיד מנצחים.
בגלל זה הם מלכים.
ובמקרה של שמרית- לביאה.
לביאה אמיתית.
אז הגענו לאביתר...
הופעה אקוסטית
יושבות על הבר
עם ויסקי
אני מתרוממת מהכסא,מחפשת את מערכת התופים על הבמה.
אין.
וכנראה שלא תהיה.
הופעה אקוסטית בתפריט
עם אביתר ואמיר צורף..
גיטרה,פסנתר,קולות.
סטו.
היה מדהים.
וויב אקוסטי של אנשים
הכל בסלואו מוושן
הכל איטי
הכל כמו יין שמוזגים לתוך כוס.
מן עירבוב של משהו משובח שנשפך בכבדות לתוך כוס מוגדרת.
זו בדיוק הייתה האוירה היום בפאב המפורסם של אצבע הגליל.
ואז הגיע שיר..
שיר מאוד אהוב
שיר מאוד מיוחד שפעם ל'-האקס שמכיר אותי יותר טוב מכל אחד אחר הקדיש לי אותו.
שמרית הסתכלה לי לתוך העיניים ואמרה
"את מבינה?
שאלת אותי השבוע איזה גבר מתאים לך..
זה הסגנון.
זה.
אביתר..
מישהו ש...
כזה.
מיוחד
אחר.
זה את
וזה מה שאת צריכה"
אני חייכתי
ושתקתי.
כמובן
..
ואז התחיל שיר,שבלי שהיא תדע..
היא פשוט אמרה..
זו את.
זלגו ל דמעות מהלב ברגע שהיא הוציאה את המשפט הזה מתוכה.
זה רק מראה לי כמה היא מכירה אותי.
וזה רק מזכיר לי כמה אני אוהבת אותה.
וזה עוד יותר מסביר לי למה אני כ"כ מתחברת לשיר הזה..
בפזמון היא תפסה אותי ואמרה לי..
"יו זו אתתתתתתת"
"לא יכול להיות תיאור יותר טוב לשרה כמו המשפט הזה:
"בנקודה שמתחיל בה יופי...-
את שקט"
והיא אמרה שרק מי שמכיר אותי באמת...
יודע כמה שזה נכון.

זה כ"כ ריגש אותי.
הקסים אותי.
וידעתי שיש לזה משקל.
אני שקט.
תמיד הייתי שקט לאנשים.
לעצמי.
הידיעה הזו הלילה יוצרת שקט אמיתי בתוכי.
הלילה יש בי שקט אמיתי.
בלי תחפושות
פשוט שקט.
ש ק ט

שששששששששששש

מה אני עושה פה בכלל??

אני בוחרת להיות מצליחנית!


אני בוחרת להיות מצליחנית!
אני בוחרת להיות מצליחנית!


אסור לי לשכוח

לוקח שבוע לשפוט אחד את השני.

לוקח שבוע לשפוט איזשהו סבל.

ככה הוא אמר,לא אני אמרתי את זה.

ואני אומרת שכל אחד מלמד אחד.

הכתובת על העץ הייתה ברורה כמו החריטות של הקליפה על עצמה.
ואני,
אני אוהבת עצים.
שונאת כתובות.

כן
עדיף להיות באי ודאות.
ככה איזה אחד הזכיר לאחת שכמותי

אז הענן שהתעוררתי איתו בבוקר היה לבן.
לבן מדי.
לא יכול להיות שיש לי הודעה כזו בפלאפון.
הוא לא באמת רוצה להיפגש. זה לא אמיתי.
זה קורה רק בכדי שאוכל להרכיב מילים לשיר על אהבה חמוצה.
כזו שנחמצה.
במשך היום היה גם ריח של חלב.
שהחמיץ.

ואני תמיד אשאר עם ההחמצה
על זה שאז הייתי אני -אבל לא אני
רק כי םחדתי,רעדתי,שיקשקתי לבקש את מה שמגיע לי
ממנו.

אז הוא שייך אל הגאיות.
בדיוק כמו שמו..
מפגש בין שני הרים-אותו מקום נמוך בינהם
ויחד עם זאת שופע בצמחייה ירקרקה.
כי שם זורמים המים,לשם המים שואפים להגיע-למקום הכי נמוך.
תמיד אמרתי שאני כמו מים.

ולכבוש את ההר אני כבר לא מחפשת.
בייחוד לא את הגיא.
הוא לא שייך לי.

שואלים את עצמכם על מה אני מזיינת את השכל?
זה מה שקורה כשישנים שעה וקמים לשיר שמרטיט את הלב ומפזר השראה
אה,ובטח קורה אחרי הודעה ממישהו שתמיד רציתי.

משחק החיים