מבבלגת לעצמי את השכל

זה הכרחי לשחק אותה מפגרת.

החוכמה שבטיפשות.
משו כזה.

אי שם באמצע עומד לו הגבול הדק.
לא תמיד נראה,רק אם אתה באמת חד אבחנה
הוא עומד לו כמו קור של עכביש ,מחכה ללכוד אותך לתוך הסכנה.

הסכנה הזו עושה לגוף שלי כזה טוב
להלך על הקור הזה,שמי שעומד שם ומחכה לטרוף הכי מפחיד אותי בעולם.
תמיד הייתי ילדת דווקא
לא דווקא במובן של לעשות דווקא
אלא דווקא בבחינת אסור מול מותר
אי שם בתוכי מקנן שדון קטנטן שנדלק כל פעם שרמזור המצפון מדליק אור אדום.

זה פשוט קטע מטורף
האסור הזה גורם לי לחוש אסירה שמחפשת את החופש אל המותר.
זה מכניס בי ריגוש ורובד של חיים לתחושות שלי.
האתגר הזה...
אוף איתו.

כשאני קולטת אסור,כל המערכות מתכווננות להפוך אותו למותר
אני עושה את זה באלגנטיות-גם אם זה לא מודע
ולאט לאט הופכת את זה למותר
שזה כבר שם..
אני מרפה.

למה?
כי עם ההישג נגמר לו הריגוש?
או שהפחד לקיים את האשלייה שהאסור יצר מתפוגגת?
או שאני סוג של סאדיסית במסווה של מזוכיסטית. כלפי עצמי.

אולי אני סתם שרוטה..
וזהו

"השיחה שלנו הידהדה לי יומיים בראש,
הייתי חייב לפרק אותה איכשהו
אז..
כתבתי שיר."
עיניי נפקחו לרווחה

*"שיר???!!!"
...
*"עכשיו! אבל עכשיו אני רוצה לשמוע אותו"
מבט נבוך מצידו גרם לי לחשוב בבפנים שלי כמה שהוא מתוק.

"רק אם תבואי אליי לקפה,לא ככה"

*"טוב,אני אגיע,אני מסוקרנת".

אח"כ הוא אומר שיש לו מילון של מילים שלי
אח"כ הוא אומר שהעיניים שלי -חוסמות אותו.
(משחקת אותה מופתעת)
אח"כ הוא אומר שהוא רוצה אותי
אח"כ הוא אומר שהוא רוצה ללמוד אותי
(משימה קשה)
אח"כ הוא אומר שהוא מתאהב

ואחרי כל זה..
ועוד כל מיני אחרי
אני שולחת אותו לדרכו.
כי ..

חלום
שעון מעורר
פקיחת עיניים
חיוך
מחשבות ראשונות (הגלגל ישר מתחיל לעבוד)
לדדות למקלחת
לצאת ריחנית
הרבה יותר רעננה
כי השקתי ת'נשמה
נס קפה
הדלקת מחשב
בינתיים פתיחת חלונות אל העולם
ענני גשם
מצב שמתאים לבלוז
הבלוז ברקע
קליק לתוך הכלוב
"כתוב לבלוג"
והנני

חולה על שלוות יום שישי.

שבת שלום

פעם
ממש עד לא מזמן
מגע של גבר מבחינתי היה מאוד מדויק.
תחושה מול מגע.
הסלקציה הייתה חזקה
אם לא הייתי מרגישה רגש מספיק חזק
לא הייתי מגיעה להתגפפות.

היום המצב מעט שונה
קצת פחות מסונכרנת עם המגע שמתלווה לתחושות,לרגשות
פחות סלקטיבית
פחות חושבת
פחות מגבילה את הגוף שלי בנגיעות
ואפילו פחות נהנית,
ואני תוהה לעצמי מה קרה שם בדרך

פעם היה לי מאוד קשה לתת למישהו לגעת בי אם לא היה לי רגש
היום,לכשזה קורה אני לא באמת חושבת
אני לא באמת שם
באותם רגעים אני נהנית לי
יותר מהטיזינג
מתבוננת מקרוב ורואה שהוא מתחיל להוות פיצוי.המגע.
פעם לא הייתי מתפשרת
הפיצויים לא היו בדרך הזו

היום כשזה קורה,שמתי לב שאני ממש מתנתקת ריגשית
שם ולא שם
הגוף מקבל את שלו
הנשמה רק חווה יותר ויותר חוסר


הזדקנתי?

הביאה עימה מתנות ואמרה לי בחלום

: "היש הוא שי
ושי הוא יש"

ולהחליט מה ישתקף מחלוני.

אפשר.

זה שאם לא הייתי חושבת מחשבות
אז מי הייתי באמת.

האם המחשבות שלי הופכות אותי למי שאני?
האם אני היא מערכת המחשבות שלי?
האם אני שתי ישויות נפרדות?
אחת ישות מחשבתית ואחת??

בגדר נעלם.
חשיבה יצירתית
חשבון מחושב
חש חש חש
חוש חש הבלש

הגיע זמן חישון
או
לישון

בעצם.

לו רק היה כמו ביטוי המגע שלו...
הייתי שלו.
לנצח.

לעיתים אני נוטה להסתבך בפרשיות מצפוניות
תמיד יש מבחן פתע חדש

שני בני דודים
שניהם כ"כ יפים
אחד לומד איתי
יש לנו מע' יחסים מיוחדת
גאון של מילים הוא.
כ"כ יפה
תמיד מסתכל עליי
אני עליו.
יש ביננו תקשורת סמויה
תקשורת של עיניים
אני מכירה אותו כבר שנתיים
שנתיים של פלירטוטים
של מרחק נגיעה
נגיעה אמיתית לא הייתה שם.
רוצים לא רוצים
שומרים מרחק בטחון
אוהבים מאוד אחד את השני
לפני הכל בתור בני אדם.
לא ראיתי אותו כל פרק הזמן של חופשת הסימסטר
לפני שבועיים הוא התקשר לשאול לשלומי
החלון ביננו תמיד היה פתוח
רק שהיה שם וילון פרחוני שטישטש במקצת
באותה שיחה הגפתי את הוילון
נתתי לו אישור להתקרב יותר
ואם אהיה כנה עם עצמי זה רק בגלל שרציתי להרגיש מחוזרת.אולי קצת מעבר לעניין הזה.
התראינו באותו יום במסיבת הפתעה של חבר אחר מהלימודים
לפני שהוא הגיע התבשמתי לי בלי כל קשר אליו עארק זחלוואי ככה בשביל השמייח.
לפני שהוא הגיע ,הוא התקשר שאכוון אותו למקום,יצאתי אל החנייה
והדבר הראשון שעשינו כשהוא ירד מהאוטו היה להתנשק
הנשיקה הייתה סוערת
נדבקנו כמו דבק אחד אל השני
זה היה הכי טבעי שיש.
באותו לילה הוא ישן אצלי
באותו לילה שכבנו.
יום אחרי נסעתי .
הביחד שלי איתו ליווה אותי במשך כל היום,ובכל רגע שנזכרתי באותו לילה עברה בי מערבולת פרפרים בתוך מעמקי בטני.
הצמרמורת חלפה לה כמו הוריקן שמגיע והולך בסערה.


*
לפני שבוע הכרתי מישהו
העיניים ישר דיברו
החיבור היה שם
התחברנו
ומסתבר שהוא בן דוד של ההוריקן המתוק שלומד איתי.

ואני שואלת למה??
מי עושה לי שם דווקא?
מה מנסים לומר לי שם למעלה?

יצאתי אתמול לפאב עם חברה
הבן דוד של ההוריקן היה שם
מהפאב המשכנו אליי הביתה.
ישבנו עד 5 לפנות בוקר לשיחה קולחת על קנקנו של עולם וקנקנו של כל אחד מאיתנו
האיטראקציה הייתה מדהימה
ושיתפתי אותו
למען הכנות
למעני
למען המצפון והאמת
בעניין שהיה לי עם הבן דוד ההוריקני שלו
מסתבר שהקשר בינהם לא כזה מפרגן
שני יפיופים כ"כ דומים וכ"כ שונים.

הוא אמר לי שפעם זה יכל היה להפריע לו
היום לא.
הוא אמר לי שאני מדהימה אותו ושזה לא מהווה בשבילו טריגר להפסיק את מה שנולד ביננו.
הרגשתי מפוצלת
לא מספיק יש בתוכי להקה
התחלקתי לעוד שתי חתיכות
רוצה את ההוריקן-הוא יותר אמיתי לי
ומצד שני הבן דוד הוא בדיוק מה שאני מחפשת

מבולבלבלבלבלבלבלת

לפעמים הטלנובלה היא החיים עצמם.

ככה זה