לפני 18 שנים. 4 ביולי 2005 בשעה 19:30
לעיתים אני אוהבת להיות במקום שאני מרגישה בו חלשה..
מן סוג של מזוכיסטיות שנולדתי איתה.
מעבר לכך,ברמה היותר עמוקה,אני יודעת שאם אני מרגישה את עצם החלשותי- כךאני מתחזקת יותר.
מתחזקת בעקבות חשבון הנפש שבא יחד עם הכאב.
זה המקום לבחון,להתבונן,שמגיע עם הרצון לשנות.
שבועיים של שטף כואב,שצורב את נשמתי,אבל מביא עמו פירות מתקתקים...,מראה לי דרך שונה,מביא עמו תקווה שניתן לעשות אחרת.
החוסר הזה ,הריק הזה שאני מרגישה עמוק בבטן לא יוכל להתמלא,אלא אם כן הוא ריק.
המקום הריק הזה קורא לי למלא,למלא את החלל,בלעדי הריק הזה לא הייתי שומעת את הקריאה..
לא הייתי מתקדמת.
זה מביא איתו משב רוח אופטימי ומרענן.
זה מה שנקרא להסתכל על חצי הכוס המלאה...
הלא כן??