מבבלגת לעצמי את השכל

הבנתי...
הבנתי שהפחד בי מחדש אותי,מרענן...
הוא גורם לי לבחון,הוא מצמיח בי שינוי.
הוא סה"כ מעבר...מעבר בין דלת נעולה לעולם שמבעדה....
זה רק אם יש בי רצון להיפטר ממנו..
הוא שם כמו נורת אזהרה,נורת אזהרה אדומה,בגוון מסנוור,גוון שלא ניתן להתעלם ממנו,עם רצון שלי לכבות את האור הזה...
וכשפורצים את הסכר המדומה שהוא מציב,יש מים שכ"כ מרווים,מחיים מצמיחים...
ידיים פרושות לצדדים...
משוחררת יותר.

כיף.