מבבלגת לעצמי את השכל

אישה...

כן כן
אני אישה ויש לי חור...

גם כמו זה שעולה לכם עכשיו בראש

אבל החור שלשמו התכנסתי עכשיו הוא החור שהכי קשה למלא...
לא כזה שמשהו זקור מסוגל להשפריץ לתוכו (אולי גם להשריץ?!)

יש לי חור שאין לי שמץ איך לגעת בו,הוא כ"כ חורי שלמרות שהוא כ"כ מופשט אני יכולה להרגיש כמה שהוא עירום ,כמה שהוא אמיתי ,כמה שהוא זקוק למילוי.

הוא מתרחב ונפער בלילות הלבד שלי
במשך היום הוא מתחבא ממני,מתעתע,גורם לי לחשוב שהוא לא כזה גדול...
אבל כשהירח מתחיל לזרוח בשעת שקיעתה של זו שמאירה הוא מתחיל לחרחר את נישמתי...
מרוב שהוא חור,הוא יוצר לי בורות בנשימה,ככל שאני שואפת יותר חזק,מנסה למלא -כך הוא גדל יותר...
והשעון מתקדם ומביא איתו את עומקו של הליל...
וזה עוטף אותי.
הרגשתם פעם חור שעוטף???
חור לא אמור בכלל לעטוף,זה בכלל לא הגיוני,כי הוא חור והוא צריך להיות חלול...
אבל החור שלי מרב שהוא חור,הוא כ"כ מלא...
כ"כ מלא עד כדי כך שאני חברה טובה שלו,
אני כבר כ"כ רגילה אליו,
הוא ממש לא מפחיד אותי,לא כמו פעם באותם ימים שרק הכרתי אותו,באותם ימים שהוא עוד היה קטן...
אני רוצה לגרש אותו,רוצה להשאיר אותו,רוצה שיסתלק,רוצה שיתמלא....
דרך החור הזה אני מציצה,מציצה דרכו למה שיכול למלא אותו...
האם קיימת נוסחת המילוי לה אני זקוקה??
כ"כ משתוקקת להוא...
לזה שיגיח ופשוט יניח עליו פלסטר תחילה...
ואז אט אט ימלא אותו באדמה פוריה..
שתנביט לי אהבה...

יש לי חור בלב.