לפני 15 שנים. 23 באפריל 2009 בשעה 19:08
ללא מילים,ריקה ומלאה..
פשוט הגב צריך זוג ידיים שיקיפו אותו
והראש צריך להניח את עצמו על כתף רק כדי לשתוק את המנוחה
.
הרבה זמן שלא כתבתי כאן
אין בי צורך יומיומי כמו בימים עברו לדבר כאן.
רוב המונולוגים עברו למקום אחר
ועדיין
יש רגעים ספציפיים שאני צריכה כלוב בשביל להסיר סורג.
.
דברים ששכחתי עוברים לי במערכת הדם ולא נותנים לי אפשרות למות
הדרך עוד חסרת דרך
והשביל כרגע מוביל אל האין
ואני מחכה בסבלנות מאוסה לגשם.
יותר נכון להגשמה.
רגעי אושר שהיו ממלאים לי יום שלם בנקודות צבעוניות כבר מופיעים לעיתים רחוקות יותר והצבעים השולטים כרגע הם חסרי גוון.
מצב סטטי מפחיד אותי
אני הופכת להיות סינטטית לעצמי
מתגעגעת לכנפיים שלי
