מבבלגת לעצמי את השכל

הליכת חצי ירח,שקט,היום הלך לישון הלילה התעורר,מחשבות מסכמות את מה שפתוח לרווחה,רחוב ריק,ריח אורן בודד המשתרע בחלקיקים זעירים מאיר את תשומת אפי.
עוצרת לרגע, ענפיו מושכים את חולצתי-קוראים לי לעצור.כאילו שאיפת רסיסי ריחו העדין מתחננים אליי שאריח,שאריח את קיומו,או בעצם את קיומי.
ברגע אחד הכל מתנקז לנקודה אחת.אל הכלום,אל הרגע. רגערגע אחד.רגע יקר..הוויה נוכחת,אני רק עם האורן,נישאת על שובל קליל שמשכר את דעתי,הכל נימוך ומתפזר בבלוטות טעם ירוקות.
אסופת זכרונות על רומנים קצרים עם ענקים בעלי רגל אחת,מושרשים חזק בקרקע,נושאים ראשם אל על מתפזרת לי בתוך הבטן.



*

כבר למעלה משנה שלא...