מבבלגת לעצמי את השכל

עולם השתיקה החל להזרים בתוכו את שעון החול שקיווינו שייעצר.

הפור נפל בפעם המי יודע כמה
והרגע המכריע החליט את זמנו בעצמו.
לא אני ולא את ידענו מתי הפצצה תפוצץ את הכור
והנה
בעיתוי של חשבונות נפש,הצורך להשתחרר ממועקה ואהבה מכלה הגיע.
השפתיים רוצות לדבר דיבורים נקיים
הלב רוצה את תהילת השם.
היונה שבה אל השובך והדרקון יצא אל החופש.
כמו שאת אומרת "זר לא יבין זאת".
גם את סבך המילים הזה אף אחד לא יבין,זה כמו ללכת לאיבוד ביער גשם.
אם את תקראי את הכתוב,לא תקראי קודים כמו כל השאר,את תקראי את עצמך.
ועל זה אני אוהבת אותך.
כ"כ אוהבת.
כמעט כמו שאני אוהבת אותי.

תקופה הזויה הייתה מה?
הזויה ומיוזעת
הזויה מיוזעת ומזריעה.
מזריעה תובנות ואהבה שלא ידעתי מעולם את קיומה.
אנשים במסע החיים זורעים רגשות שמעולם לא ידענו שיכולים להתחולל.
את לחן חדש עבורי
ואת תהיי שיר העשור.
ולשיר יש נצח
ואחרי הכל את שיר
וואי וואי איזה שיר
גם הספר יגיע.אני אהיה הקוראת הראשונה שלך.(זו תהיה חוצפה לבקש הקדשה אישית?)

לי לונדון כבר לא תחכה,
אותי את כבר בטח לא תשאלי "מה מה"

את צחוק ובכי
את חושך ואור
את עונג וסבל
את רגש ורגש

!

לנצח טוב לי
ואם לא היא אז..

נתראה במסיבת רווקות שלי
יא מלכה!!