מבבלגת לעצמי את השכל

יש לי עולם מלא בחיוך.
העולם שלי מלא במילים
מלא בדמיונות.
ילדת חלומות ורודים
לעיתים העולם שלי גם משחיר
יורד אל המצולות ללא כל עוגן. לפחות כך זה מרגיש לעיתים.
בעולם שלי יש אנשים טובים
בעולם שלי יש הרבה תום
יש גם כאב. אבל לא כזה שמרסק אותי,גם אם אני בטוחה שאני מתרסקת לעיתים.
תמיד אחריו מגיעה נסיקה. אל על.
יש לי שתיקה בעולם שלי
שתיקה שמסוגלת לשתק אותי
יש לי בעולם גם שחקני פחד,שפשוט תופסים פיקוד ומחליטים לעשות מה שבא להם החוצפנים.
אני מכירה אותם כ"כ טוב,את שחקני הפחד של חיי
לא פעם הבטתי להם חזק לתוך העיניים,ועשיתי להם אצבע משולשת :"על הזין שלי אתם,אני הבמאית".
בעולם שלי יש שיכחה,יש המון זכרון
יש ילדות,יש בגרות
בעולם שלי יש בילבול,שכמו בולבול הוא עומד כשחם לו ונופל כשלא בא לו. אני אוהבת שלא בא לו,ככה אני בפוקוס.
יש ימים שהלב שלי פועם,יוצא מהמקום,אלו הימים שבהם אנ'לא מפחדת שהוא יישבר,אלו הימים שגברת תעוזה לוקחת את השרביט ומובילה אותי
לפעמים הלב גם נודם. נחבא תחת מעטפת החזה ומנסה להתכסות בגלימותיהן של הריאות שלי,ברגעים שכאלו אין לי אויר,הלב תופס את מקומו. הוא מפחד,הוא ריק.
אבל זה רק בכאילו,כי יש לי לב ענקי,ואמיץ
כן אני בטוחה בזה.
אני יודעת את זה.
יש לי המון רגעי צחוק בעולמי,לעומת בכי שמבקר רק לעיתים רחוקות -לצערי,או שלא.
בעולמי אין הרבה שינה,אך ישנם הרבה רגעי עירות שמלווים בעייפות,רגעים שכאלו הם עייפים בעצמם,כשזה קורה,כל עולמי עייף.
עולמי גם אוהב להתבודד,לנתק את עצמו ולהיות העולם של עצמו. רק הוא,רק אני. לבד
לעיתים בעולמי יש זיונים,מדי פעם התעלסות,לעיתים רחוקות אני עושה אהבה,אבל הכי הרבה יש זיוני שכל.
מזל שיש גם עילוסי שכל.
מזל
מזל שאני אוהבת את עולמי.
זה הבית הכי הכי שלי

עולם
עלום
נעלם אל החלומות
הזמן לישון

לילה טוב לי.