מבבלגת לעצמי את השכל

צלקות על פניך לא מטרידות אותי

צלקות בנפשך מושכות אותי יותר.
משהו קורא לי להניח שם פלסטר,ואולי עולם מצולק תמיד סיקרן אותי יותר.
עניין אותי יותר.
אולי כי גם בעולמי יש צלקות,חלקן כבר הצטמקו עם השנים,חלקן איתי לכל החיים.
רוצה לראות אותך.
אין לי בעיה לחיות בינתיים בחלום.
לנסות לדמיין מי תהיה.
כבר קשה לי להתאפק
קשה לי להסתבלן.
נשמתי סובלת מחוסר סבלנות.
חיכיתי.
ואין לי ברירה
עדיין מחכה
עליך אני לעולם לא אתפשר.
אני כמו פרח שמחכה לפרוח
מחכה לגשם שלך
בינתיים אני יושבת כאן ומחכה לך שתבוא
שתבעיר בי את האש שדעכה לה כבר מזמן.
מזמן לא דיברתי עליך,מזמן לא התגעגעתי אליך.
מתי תגיע??
עכשיו,בשעת לילה קרירה שכזו אני משתוקקת
ולא לחיבוק,טוב אולי גם לחיבוק,
אבל יותר מכל אני מחכה לקלף לך את הנשמה,שתתקלף מולי,שתשטוף אותי בעולמך.כמו נהר שוצף,קוצף
שתזרים בי את כל חלוקי הנחל שהצטברו עם השנים.
רוצה להגיף את התריס בליבי ולהכניס את השמש שלך לתוכי
שתזריח אותי במבט שלך,במילים שלך,במגע שלך
הלילה אני אפילו אסתפק באור של נר.
הלילה אני מתגעגעת עד כדי טיפוס על הקירות.
הלילה בא לי להיות לבד איתך. לא בא לי הלבד שלי איתי הלילה.
נווד שלי,לא הגיע הזמן שתגיע אל נחלת לבבך?
אני מחכה לך עם קדירה מהבילה של אהבה.
ל?ך לך? בעקבות ריחה..
תריח.
אני אחכה.

ב ו א.