מבבלגת לעצמי את השכל

בו תרקום בי עולם
עולם שיווצר מעצם הוויה משותפת,חדשה,מרעננת.
כבר מירקת חלק שהעלה אבק.
כמה טוב הפחת בי לרגעים של נצח.
מגע של יד נעימה הראתה לי אותך גם ללא עיניים. ככה הכרנו,ראיתי את הליבה המפמפמת שלך עוד לפני שעיניי ראו את תפארתך.
תליתי בעל כורחי ערסל עבורך בתוך מחלקת המחשבות,רק בשביל שיהיה לך נח.
אמרת לי שכשפתחת את עיניך,ראית את אישתך. גם רגע קטן הוא מציאות שיש לה חיים נצחיים.
קוראים לזה משמעות,חוויה,לחיות את הרגע ולא בשביל הקלישאה.
רוצה שתכיר את המנגנון שמפעיל אותי,תבין אותי בלי המילים שמחזיקות את הקשר הרחוק רחוק הזה.
אתה בכלל לא יודע שאני כותבת עליך.גם לא מעלה על דעתך.או בדעתך.
אולי אשאיר את זה כטיוטה?בדיוק כמו המצב הזה
טיוטה שיושבת לה במגירה,משהו בפוטנציה.
שווה בדיקה כזה
המרחק
והתנאים
הפאזות השונות שלנו בחיים
המורכבות הלעוסה של שנינו
בוא תפשיט אותי
נהיה פשוטים
אח"כ גם נהפוך למופשטים אי שם בממלכת האנדרופינים.
כי ככה זה בהתחלה
באח"כ של אח"כ אלבש כותונת פסים כדי לבטא את אהבתי לשמך
זה לא כדי להוכיח את השגעון שלי
בשבילו לא צריך תעודות.

בוא.