מבבלגת לעצמי את השכל

חזק ובועט.

העונג שבחרדה,החרדה שבעונג .
שני מצבים שונים בתכלית,מילה ראשונה נצמדת לשנייה שמתארת מצב.
דומה בתכלית,או עניין של בגד בצבע שונה.
הבגד הוא בגד,הצבע הוא תדר.מי קובע מה?
לשם כך המציאו את המילה סינרגיה."איגבור" בעיברית צחה.

כמויות קורטיזול בדם קוראים לי להגיר אותם דרך הזיעה.
עוד 2 קילומטר לסוף,אף אחד לא מחכה לי להוכיח נצחון.חוץ מעצמי.
לפעמים אני יוצאת החוצה,ממש מתוך הגוף שלי,הופכת לציפור בשמיים או סתם תולעת שמאווררת את האדמה.
חליל תמיד יעצור לי פעימה.או יקח אותה יותר מהר.

היא אמרה שאנחנו צריכות להכיר את הילדה שבתוכנו,את המנגנונים שלה,ע"מ שנצא ממעגל האוטומט.
הילדה שבי הייתה בוגרת כשהייתי קטנה,עכשיו כשאני גדולה היא כ"כ קטנה.
"שימי ידך בידי אני שלך ואת שלי"

עונג.
שניהם יושבים,אור אדמדם מצייר אותנו כדי שכל אחד יהיה בגבולות עצמו.
לחיים,עיניים,חיוך.
סקרנות.
אני מתחילה להציג גפרור דולק.
זה עוד לא יוצא ממני בכל הכוח.
בוחנת
חוקרת את הנפשות הפועלות,גורמת להם לפתח אמון.
הם לא יודעים שיש בתוכי פצצה מתקתקת,פרוצה כבולה,פרועה במסווה של חיוך.
המוסיקה מלחינה לנו את האוירה
מתעוררת אינטימיות בשלושה ואני מנצחת את הקונצרט ההורמונלי הזה.
עוד לא שופכת החוצה את מה שכבר מזמן מתיישב לי בקצב הפנימי.
פעפוע שרוצה בעבוע.
זה מתבשל,האש כבר תחמם את המרכיבים לעיסה מאוחדת.

רוצים לזוז
הבי פי אמ מתחיל להקפיץ לנו את העצבים ברגליים
3 זוגות במספר.
מה שאלכוהול מסוגל לעשות.
פתאום ורעמסס.
מה פתאום!
בפתאומיות.
חרדה מול עונג
עונג מול חרדה
אחחח איזה כיף זה הדו שיח הפנימי שגורם לדמיון להיות בהשראה חסרת רסן.
עכשיו אנחנו כבר עומדים
אנחנו כבר לא שלושה.
כולנו על אותו תדר.
נשיות נוזלת לי מהאוזניים והמח מבעיר מנועים.
הייתי עושה איזה פס בכדי להיצמד לצריבה הזו יותר.
התחושה הגסה הזו מבפנים מוציאה ממני תנועות עגולות ואיטיות,העיניים הופכות להיות כלי אכזרי שמשדר להם את המח שלי בשקיפות מפחידה.
אני יודעת שזה קורה גם בתוכם.
זה מענג לי את העונג
דיבור בתוך אוזניים כי יש מוסיקה
אנחנו בבועה
רק המציאות הזו קיימת בתוכי,מדי פעם מבליחה מחשבה לא קשורה שאין לה מקום אז היא נכנסת חזרה למגירה.עוד יגיע תורה.
אורגיה בלי סקס
סיעור מוחות לשם שיעור מוחות.

מורה בטוח לא הייתה שם,אף אחד לא אמר לי לסתום ת'פה.

החרדה שבמצב תרמה לתחושה הממכרת הזו של להתקרב לקצה.
בלעדיה העונג לא היה כזה סוחף.

השעון כבר התקרב יותר ויותר לבואה של השמש
יום המחר אוטוטו כאן,ואני צריכה לחזור להיות דלעת.

הכרכרה שלו הורידה אותי בבית
ואני רגע אחרי הבועה,טובעת באדרנלין של עצמי
מחכה לבוקר לפרק אותו צעד אחרי צעד דרך הנקבוביות.

כוחה של ריצה