לפני 14 שנים. 19 באוקטובר 2010 בשעה 21:54
כואב לי
ואני לא מרגישה כלום.
בצורת
בתוך אגם של ריקנות
שמישהו יבוא לבעוט לי בביציות
ואין אפילו זרעים באופק.
שרף נוזל על גזע פצוע שנמק.
מאסתי בלהיות סחבה שתלויה על מגב.
סוחבת נשימה מכוח האנרציה.
והצרחה יכולה לצרוח רק את השקט שמסוגל לשבר זכוכית
עוד יבוא יום שהלב שלי יפרח מחדש.
הוא יבוא.