לפני 14 שנים. 26 באוקטובר 2010 בשעה 23:30
אני צריכה נגיעה.
קטנה כזו,עדינה,רכה.
כזו שתזכיר לי את הגוף שלי,שתתחום אותי לתוך הגבולות של עצמי.
כל היום נוגעת באנשים,הלב רואה,האצבעות רועות ומנגנות על השרירים,בעיניים עצומות.
נותנת ונותנת ונותנת .
נוגעת ונוגעת ונוגעת.
לא רוצה שיפרטו לי על הגידים,רוצה רק כף יד ,שתאחוז אותי כמו נשימה.
זה צורך.
הגוף שלי בוכה בדרכו-תפס לעצמו את הצוואר...
מרוב כאב בא לי להקיא.
כל הכאב מתנקז בנקודה אחת קטנה שמגבילה את כל התנועה הצווארית שלי
החוסר התחיל להתיישב לי בגוף
יד.
14 עצמות
5 אצבעות
כף יד אחת
שלוחה של לב אוהב...
יד המקרה שיקרה.
בוא אליי מהלא מוכר. תיחשף.
הגיע הזמן כבר ממזמן
תתגלה אליי.
