מבבלגת לעצמי את השכל

כ"כ קשה לי להבין למה הרגש שלי כלפייך לעולם לא מתכלה
אתה שהאהבה שלי אליך לא גוועת גם אם פגעת
גם אם הכי אכזבת..
כמו בור ללא תחתית,לא משנה מה תזרוק לתוכו- זה לא יפגע במנגנון האהבה שלי אליך
תמיד אוהב
אתה תעלומה בעייני
מעולם לא הבנתי אותך עד הסוף,מעולם לא הבנתי את עצמי עד הסוף-אל מולך.
אולי בשל כך יש לי אהבה נצחית אליך?
אולי כי אני מכורה למיסתורין?
ואתה בכלל כבר חודשים שלמים לא בחיי
חשבתי ששכחתי אותך
ששכחתי מקיומך,
כבר לא ביקרת במחשבותיי כל שעה עגולה,אלא באת לביקורי מחשבה לעיתים רחוקות- פעם בשבוע לערך...
אבל הכל השתנה לפני שבוע
כשראיתי את זיו פניך הנוגה
זיו פניך שתמיד חדרו ישירות למרכזו המפעם של ליבי
העיניים שמאיצות את קצב ליבי

אם היית רץ אל הסלעים-הסלעים היו מתמוססים מנוכחותך
אם היית רץ אל הים- הים היה מבעבע
אם היית רץ אל היער -העצים היו נשרפים
אם היית רץ לתוכי....
הייתי
מ ת כ ו ו צ ת.
אולי בשל כך אני רועדת ממך..
מפחדת.
מפחדת מהעוצמה שלך
לא רוצה לגעת בעוצמה שהיא מעוררת בתוכי
ואולי הכל אשליה בכלל?
ואתה הפחדן מבין שנינו?

יגיע יום שתעלומתך תיחשף בפניי
אני יודעת.

בינתיים אנסה ללמוד למבחן שיש לי מחר

סססססססאמק!