מבבלגת לעצמי את השכל

כל מפגש בחיי שינה אצלי משהו קטן
השאיר אצלי זכר
השאיר ממני משהו

תמיד העדפתי להיות מאחורי הקלעים,משפיעה בדרכי השקטה
מוצאת את עצמי מובילה בשקט שלי, לא בהכרח מתאמצת להוביל ומשום מה הכל מגיע אליי
מגיע בצניעות,עם ערך מוסף...
כמובן שקטונתי ולא בכל נגיעה בחיי זה כך,אך זה מתחיל להתפרש כמו שורשים המפלחים את האדמה.
אתמול אמר לי מישהו שיש בי מיסתורין
חברה אמרה לי היום שהיא ממזמן הפסיקה לנסות להבין אותי
שאני תמיד נחשפת בעוד רובד,מתגלה בטיפין טיפין...
לא פעם ולא פעמיים שמעתי את זה...
אני יודעת שזה קיים בי.
אז שאלתי את עצמי אם אני יוצרת זאת במכוון,או שזה חלק ממני.
האמת?
אני יודעת שזה קיים בי,אני משתמשת בזה,יחד עם זאת זה יוצא לי טבעי...
מכוון או חלק ממני??
לא ממש ברור...
אז התבוננתי ושאלתי את עצמי מהו האידיאל של אותו נסיך על סוס לבן שבושש להגיע אליי (עדיין. ודגש על עדיין למרות הסוגריים!)
אני רוצה אותו אפוף בהילת מיסתורין חלבית... שיתגלה בפניי לאט, שייתקלף כל פעם.... אני אוהבת את זה ככה,אוהבת את הסקרנות שמהולה בסבלנות.... זה סוג של מזוכיסטיות-לדעת שיש שם משהו,לתת לסקרנות לגווע ברעב-ועדיין לחכות בסבלנות שהמשהו הזה יתגלה מעצמו.
אוהבת.