שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מבבלגת לעצמי את השכל

על הזין שלי אם אתם קוראים או לא.

ז!

לפני 12 שנים. 20 בפברואר 2012 בשעה 22:09

שיזדיינו כולם!!

כל העולם על הזין שלי!!!
כולכם על הזין שלי!!
כל הפאקינג חיים האלה על הזין שלי!!

מה זין מה?
אין לי זין בכלל!!
מה אני משחקת אותה?
אם היה לי כדור לבעוט בו עכשיו הייתי מכריעה מונדיאל שלם
אם הייתי כוכב שביט הייתי עושה פנס לעין של השמש
אם הייתי מחט הייתי מוציאה לפצע את האמ אמא של המוגלה
אם הייתי הקיבה של הנשמה של עצמי הייתי מוציאה אותה מתוך המועקה.

הכל טוב הכל טוב הכל טוב
ובא לי להזדיין מעצמי.
כן!
ככה!!
כי בא לי
סימן קריאה!
בלי פסיקים שמנחים את הפיסקה,בלי נקודות רק קו החלטי אחד.

אני האוחזת בקשת
לחץ יש צורך למתוח את הקשת לאחור רק בכדי שיוכל לעוט קדימה
זה בועט אותי,זה צורך עז לפרק,לשבור להתפקע ולהיסדק מתוך אדמה יבשה אחרי רטיבות גדולה.

יש משהו מאוד חזק בלהכיר בסטטיות שיושבת בגוף שלי. זה מניע אותי קדימה
יש שיגידו מה יש לה זאת?
יש שיגידו זו אבודה זאת
יש שיגידו היא צריכה לקבל זין כזה גדול

ואני אומרת

wake up call

הלו??
הלו??

משיבון עונה.

יש משהו ששומר את הנצח במשיבון.
ולי בא להגיד לנצח שיזדיין על גאוות הנצחון שבה הוא מתהדר.

כן כן
בלילה ועיסה של מחשבות
בסוף יצאו לי עוגיות טחינה נימוחות. מוחיות.מומחיות בהדבקת החניכיים לפנים הלחיים.

גם החיוך מלוכלך.

חץ?
כיוון?
תשוקה???
נמאס לי לשחק מחבואים עם עצמי,
בא לי להתגלות בפני עצמי.
רגעים של אופק מבליחים בי כאילו נגעו בי לרגע במהלכו של יום וחומקים ממני.
הלוך ושוב.


אני רוצה תשובות
והעורב תמיד אומר "המתיני לרצון"
טוב בסדר,מחכה ומחכה ,אבל יש גם ילדה בתוך כל הסיפור שלא יודדעת לחכות,לא מוכנה להתאפק יותר.
מקומות שלא מביאים אותי לביטוי מלא דוחקים בי לצאת מתוכם.
גלידות נועדו להינמס בחומו של קיץ,או תחת תשוקתה המוטעית של הקיבה.

סגפנות של הנשמה יוצרת בי רעב למלא אותה
ואנוכי יודעת שבמבנה המולקולרי שלי אני צריה לכאוב ע"מ להמציא את עצמי מחדש.
מזוכיסטית כבר אמרתי????

ד"ש.

זין.

כולכם על הזין שלי

Cafe​(שולט) - ההקשר הלוגי בין המשפטים השונים לא ממש ברור.
נעשה שימוש מופרז בשרש ז.י.נ.

(ושימוש מועט מדי בזין)
לפני 12 שנים
sera - חכמולוג.
'זדיין
לפני 12 שנים
Geshem Black - רבות דובר בימי ימימה על אילו שהן תשוקות זדוניות
המבקשות להזדכות, להזדהות, להתפנות מקו הגבול
האודיוסינכרטי של הלב המפעם את התדפקותו האחרונה.
נראה כמו השמים הבוערים ואדמת הביצות עליה בנינו את חיינו,
אין בהם די בכדי להצדיק את חורבנם.
ואני אומר - so fucking what? - עד מתי נעלוזנה את שפיותנו
המתמרחת על חטאי דורות, על פורקנות העבר
הזדונית של היסטוריית הכוזרים המיתיים המפרכסת
כאפרכסת המאזינה לכאוטיקה הניבטת מן חדר מיתותיו של סאד.
עד מתי נתחלש למענן של הבריות המשפדות את עצמן על חניתות המתכת של קפקא,
המרסקות את אגרופיהן דרך שמשת החלון של קרוליין של לו ריד.
הכופות יחסי סדום בהמורת הכבישים הצפון-תיכוניים של תופת ליבת התפוח שלהן, הלא היא אולד-יורק התת-קרקעית, המרחפת במחול השדים הידוע בשמי הגיהנום.
ואולי יהיה טוב יותר כשכולנו נתחסל מפה, 'חת שתיים.
והאדמה הפצועה והמקוללת תאנח את רווחתה מהיצורים
הנתעבים שאי פעם העזו לכנות עצמם - אדם.



לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י