מבבלגת לעצמי את השכל

מזה תקופה שלא יצא לי לבקר במחוזותיו האפלים והמפולפלים של הכלוב.
למען האמת אני די שמחה מתקופת הגמילה שעברה עליי,זה הסימן הכי בולט לעובדה שיש לי חיים מעבר לעולם השקט של המילים המוקלדות מעולמי הרעשני.
והנה אני, מתקרבת בחשש מהפחד להישאב מחדש לחשיפה המוסתרת של הבלוג,בצעדים חרישיים על קצות האצבעות ,מגיפה את התריס המאובק ונזכרת בימים עברו של לילות מחושמלים והזויים אל מול מחשב ואנשים בדיוק כמוני שעושים את אותו דבר.
בדידות לא??
כן
גם בתוך עולם אלקטרוני אני מחפשת אנשים,בדיוק כמו כל אחד ואחת שחיים את הרשת...
שלעיתים מסתבכת וקושרת ומפתה ודגה בתוכה עוד איש בודד שרוצה להתנשק עם החיים דרך אנשים.
אולי אני קצת לא מובנת עכשיו,מחשבות נשפכות,נכנסתי לכתוב משפטון אחד שיצהיר על חזרתי והנה הזרם מתחיל לסחוף.
גבולות
ומידה

זה המתכון..
אז יאללה לישון
לילה טוב