להפסיק.
להמשיך.
ללכת.
לעצור
!
גבעה מוארת,מאחוריה יש צל
צל שחור
הוא תמיד יהיה שם...
חברו הטוב ביותר של האור
ואני כ"כ אוהבת אותו
הצל מציל אותי מעצמי
הוא העוגן שלי,הוא משגיח שכנפיי לא יתנתקו מהקרקע הפוריה שיצרתי לעצמי.
הלב שלי כ"כ פועם
שיכר דמי ממסטל אותי
ועל מה?
ללא סיבה מיוחדת
או שכן,אבל את זה אני לא מגלה לכם.
פרי היצירה חוזר לנבוט בי
הוא גדל בקצב מטורף
אל מימדי ענק
אתמול הוא היה דובדבן
היום הוא כבר אבטיח
ומי יודע?
אולי מחר חום הקיץ יצמק אותו לצימוק מיובש אך מתקתק.
***
תקופה טובה.
כן...
ללא ספק תקופה של פריחה
האף שלי לא מפסיק לרצות להריח מטעמי חיים חדשים,הוא לוקח יד ביד את ליבי ושניהם מובלים ע"י השמש היוקדת שנכנסה לליבי לאחרונה,שלא תחשבו,לעיתים היא גם חורכת את עור נשמתי.
אבל אני... כמו שאני.. לא אכפת לי - לא מפחדת לכאוב,לא מפחדת לחיות (רק לפעמים)
***
מוסיקה מעצימה אותי.
מה זה קשור?
קשור,הכל קשור ומתרופף מחדש.
***
שמעתם על ציפור החול?
פניקס בלעז.
זוהי ציפור אגדית שיש עליה סיפורים במיני ומיני מיתולוגיות
מספרים עליה שהיא חיה 1000 שנים ובתומן היא שורפת את עצמה וקמה לתחיה מחדש.
בעצם כמו שהשמש מתה כל יום כשהלילה מגיח ומתעוררת לחיים בבוקר שלאחריו
הלא כך הם חיינו???
אם רק נביט
לו רק היינו מתבוננים ללא הרף בעולם שעוטף אותנו,היינו מבינים את הכל.
כי הכל כבר כאן,אף אחד לא ממציא כלום,גם אני לא ממציאה משהו עם המילים האלו..
רק מחייה מחדש את שפת נפשי. נקודה.
לפני 18 שנים. 8 ביוני 2006 בשעה 14:22