לא יודעת מה יש לי בימים האחרונים
מוצאת את עצמי כותבת המון,לפעמים סתם שטויות פזיזות
יש בי חיפוש של מחט בערימת שחט בתוך הבפנוכו שלי.
משהו מציק לי,לא יודעת מה
יש בלבול
תחושה שאין עוגן
אולי אלו הזמנים
אולי אני
אולי בכלל
מחפשת לפרוק ולא יודעת מה בכלל.
מחפשת לדבר ,אבל לא בא לי עם אף אחד.
מחפשת אותי ולא ממש מוצאת
לא בא לי עוד פעם.
לא בא לי לצלול לתוך החושך
רוצה לפקוח עיניים ולראות ימים חדשים.
נעלו אותי,נעלתי את עצמי וזרקתי את המפתח לים.
מוצאת את עצמי כותבת מילים בניוטרל.
בלי סיבה
עם סיבה לא ממש בהירה.
מה אני רוצה?
מה מה יש לך ילדה?
בתוך הבית שלי
"בחדר האינטימי שלי"
הקירות מסתכלים עליי
המאורר עוקב אחריי
המוסיקה מוזגת לתוכי מים קרים של מילים ולחנים מרווים.
מזל שיש לי אותה (אמר חכם ממני)
האם אני בורחת?
ואם כן ממה?
שונאת את הואקום המוכר הזה
את הריק הזה.
שונאת שונאת שונאת.
איכשהו הוא תמיד מצליח לתפוס אותי בסיבוב
ואיכשהו אני תמיד מביאה אותו על עצמי.
אולי שניהם ביחד.
לא יודעת.
צריכה חיבוק
רוצה לבכות.
לא ממש יוצא.
עיניים ריקות.
לילה טוב.
קוטרית שכמותי.
מותר לי לפעמים
לפני 18 שנים. 18 באוגוסט 2006 בשעה 21:39
