מבבלגת לעצמי את השכל

שבהם העולם פשוט עושה לך דווקא.
אני מבינה אותו מצד אחד,את העולם, כי גם אני ילדת דווקא (רק לפעמים)

אבל למה מדוע איך ולמען השם הוא הביא לי אותה בדווקא הכי גדול שיש??
מגיפת עכבישים אצלי בבית
ואני,שאחד הפחדים ,או אולי "ה"-פחד, בה' הידיעה הוא ארכנופוביה,אותו פחד מהיצורים חסרי הרסן האלו,בעלי שמיניית רגליים של אצן אולימפי צריכה להתמודד מול זה?!?

למה? למה?

אוף..
מכווצת בכל התהלכות טריוויאלית בבית,שמא הם אורבים לי מעלי ,מתחתיי ומצדדיי(מי העומד?)
לא מצליחה להירדם,והחוצפנים,עד שאני נירדמת ,מעיזים ברב חוצפתם ועזות המצח להסתנן לי לחלום!

לא אוהבת עכבישים,לא רוצה גם לנסות להתמודד מול הפחד.

מחר,על הבוקר הישועה שלי מגיעה
ישועה בשם גילי ורעל (ויסלחו לי כל המתייפיפים) שירסס אותם מחיי.