מבבלגת לעצמי את השכל

אני רואה שמים,
שם רואים גם את המים


היעוד שלי הוא להיות.
רק בשל הרצון לעיתים לא להיות,
רק להיות.
הכי פשוט
הכי מורכב לבצע.

הבריחה מאהבה עצמית מתחילה להאט מהקצב.
ברחתי שנים,ברחתי יובלות בכל יום שעבר
הדי מתחיל לבוא.

אני רואה שמיים
שם רואים גם את המים.

בינתיים האהבה מתגברת
תן לי אהבה בלי תנאים
תן לי התניית אהבים.

מנשימה את נישמתי
נושמת בלי להרגיש,
שלא תבינו לא נכון,אני שמחה לא להרגיש שאני נושמת..
כשמתחילים להרגיש שנושמים זה סימן לא טוב.

אז בינתיים אני רואה את השמיים ולא יודעת למה
יש שמחה,יש רגעים של תעופות
ואז אני נוגעת.

הדרך שלי היא לעבוד
לאבד לאיבוד ולחזור מתומצתת.

לאן?

הולכת לסרט.

פתאום הכל בהיר.
אולי יש כאב,אולי יש לבד
אבל הכי חשוב
אין ייאוש.

היא כאן
התקווה ניקוות לתוכי.

רואה שמיים
המים שם.


אולי חשבתי קצת יותר מדי.
העוצמה מתבזבזת ככה.
מפזרת,מרפה את רסיסיי לאויר
השחרור מתקרב.

פחד מעכב אותי להיות מי שאני.
מבינה יותר מיום ליום שכולנו אותו דבר
אבל כולנו!
זה מקל עליי להבין את זה.

אני פחות כואבת עכשיו
והגל שקט מתחיל להתגלגל בתוכי
ואני זרקתי את עצמי כמו אבן לתוך אגם שקט
עכשיו אני האדוות
מתחילה לנוע

מרגישה שמשהו משתנה.

זמנים מוזרים.

אוהבת מוזר.

הלב התרוקן בשביל להתמלא חזרה.



קאפיש אנשים??!!!
או שכן או שלא , מה שבטוח - אולי
אבל אני כן.