קחו חיה..
חיית פרא...
אחת כזו שלא מכירה את הנורמות החברתיות של האדם,את הצורך שלו לביית..,חיה כזו שכל חושיה אומרים סנכרון עם הטבע...
היצר שלה חזק, בייחוד יצר ההשרדות.
כשהיא קמה בבוקר היא כל מה שהיא עושה הוא לשרוד: לא להיאכל,לאכול ולהתרבות (במידה כזו או אחרת)
בי יש שרידים של חיה....
בי...ובעוד כמה מיליארדים בני אדם...
אבל אני יכולה להעיד רק על עצמי :)-לשם כך אני פה,לא??
***************************************************
היא אמרה לי שעוד יומיים מגיעות אליה חברות לשישי שבת.
היא שכנה שלי...
אפילו נהיינו חברות טובות.
אז היום היא שלחה לי הודעה...,לבוא אליה אחרי העבודה..
הן כולן אצלה.
ופתאום..,רעד קל צלצל בתוכי והשאיר הד מהדהד..,ממש כמו ענבל של פעמון ששולח את צליליו כמו אדוות על פני השקט..
והתחלתי להרגיש אותו מחלחל..
את הפחד..
אנשים לא מוכרים.
אז מה אם אני מפחדת...אין לי סיבה אמיתית לפחד.
אלו זכרונות של פחד...אולי מהעבר,אולי מעבר הרבה יותר רחוק..זכרונות של אבות אבותיי..
חזרתי הביתה..,והלכתי אליה. נעמדת מול דלתה,דופקת..
אני נכנסת.
ש ת י ק ה
4 זוגות עיניים בוחנות אותי
אני עכשיו מודל נחקר,ואני חוקרת בעצמי..
נבוכה..
מרגישה את זה באויר,שאני לא רוצה להישאר שם..
משהו שם,לא עושה לי טוב..
האינסטיקט שלי-אם היו לו רגליים הוא היה רץ למרחקים...רק לא להיות שם.
אז חייכתי..
כמו חיה שמסווה את עצמה...
החיוך הוא הסוואה טובה..-אבל טורף חכם תמיד יודע לזהות הסוואה...לא הרגשתי שהן היו טורפות כאלו..,
אז חזרתי הביתה.
חזרתי לטריטוריה המוכרת שלי...
כמו טריטוריה מסומנת בשתן.
שם זה בטחון,אבל שם זה גם הבית של הפחדים.
אז דפקתי מקלחת,ולקחתי אויר..
ישבתי,חשבתי..
על הפחד שלנו מלהכיר אנשים חדשים.
המילה הכרות טומנת בחובה את המילה הכרה..
כל אדם שנקרה בדרכנו- בא ללמד אותנו על ההכרה שלנו לבין עצמנו..
הכרה במובן של להכיר,הכרה במובן של מי אני ומה אני ואיפה אני..
אז למה לא בעצם?...
אז יצאתי מחדש אל הג'ונגל להכיר לי חיות חדשות..
וכמו בתיבת נח-היה חמים ונעים.
שבת מבורכת לכולם
לפני 19 שנים. 11 בפברואר 2005 בשעה 20:00