שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מבבלגת לעצמי את השכל

על הזין שלי אם אתם קוראים או לא.
לפני 19 שנים. 11 בפברואר 2005 בשעה 20:00

קחו חיה..

חיית פרא...

אחת כזו שלא מכירה את הנורמות החברתיות של האדם,את הצורך שלו לביית..,חיה כזו שכל חושיה אומרים סנכרון עם הטבע...
היצר שלה חזק, בייחוד יצר ההשרדות.
כשהיא קמה בבוקר היא כל מה שהיא עושה הוא לשרוד: לא להיאכל,לאכול ולהתרבות (במידה כזו או אחרת)
בי יש שרידים של חיה....
בי...ובעוד כמה מיליארדים בני אדם...
אבל אני יכולה להעיד רק על עצמי :)-לשם כך אני פה,לא??
***************************************************
היא אמרה לי שעוד יומיים מגיעות אליה חברות לשישי שבת.
היא שכנה שלי...
אפילו נהיינו חברות טובות.
אז היום היא שלחה לי הודעה...,לבוא אליה אחרי העבודה..
הן כולן אצלה.
ופתאום..,רעד קל צלצל בתוכי והשאיר הד מהדהד..,ממש כמו ענבל של פעמון ששולח את צליליו כמו אדוות על פני השקט..
והתחלתי להרגיש אותו מחלחל..
את הפחד..
אנשים לא מוכרים.
אז מה אם אני מפחדת...אין לי סיבה אמיתית לפחד.
אלו זכרונות של פחד...אולי מהעבר,אולי מעבר הרבה יותר רחוק..זכרונות של אבות אבותיי..

חזרתי הביתה..,והלכתי אליה. נעמדת מול דלתה,דופקת..
אני נכנסת.
ש ת י ק ה
4 זוגות עיניים בוחנות אותי
אני עכשיו מודל נחקר,ואני חוקרת בעצמי..
נבוכה..
מרגישה את זה באויר,שאני לא רוצה להישאר שם..
משהו שם,לא עושה לי טוב..
האינסטיקט שלי-אם היו לו רגליים הוא היה רץ למרחקים...רק לא להיות שם.
אז חייכתי..
כמו חיה שמסווה את עצמה...
החיוך הוא הסוואה טובה..-אבל טורף חכם תמיד יודע לזהות הסוואה...לא הרגשתי שהן היו טורפות כאלו..,
אז חזרתי הביתה.
חזרתי לטריטוריה המוכרת שלי...
כמו טריטוריה מסומנת בשתן.
שם זה בטחון,אבל שם זה גם הבית של הפחדים.
אז דפקתי מקלחת,ולקחתי אויר..
ישבתי,חשבתי..
על הפחד שלנו מלהכיר אנשים חדשים.
המילה הכרות טומנת בחובה את המילה הכרה..
כל אדם שנקרה בדרכנו- בא ללמד אותנו על ההכרה שלנו לבין עצמנו..
הכרה במובן של להכיר,הכרה במובן של מי אני ומה אני ואיפה אני..
אז למה לא בעצם?...
אז יצאתי מחדש אל הג'ונגל להכיר לי חיות חדשות..
וכמו בתיבת נח-היה חמים ונעים.

שבת מבורכת לכולם

Dark Artist​(שולט) - אני מוצא בהכרה של אנשים חדשים דרך טובה יותר להיחשף למעשה לעוד חלק של העולם האנושי.כל פעם יש בי סקרנות חדשה לגבי אדם שאינני מכיר הניצב מולי.לעיתים הוא יכול להיות ידיד נפש ולעיתים אוייב.אבל פי שאמרת.כל אדם בא ללמד אותנו על ההכרה שלנו לבין עצמנו.
לפני 19 שנים
דום ג'ואן{s} - שרה שרה.... שרהלה שלי
יהודית רביץ שרה פעם שיר שהלחין מתי כספי ששמו : "לא טוב היות האדם לבדו " , אנחנו במסע מתמיד לחיפוש השלמת עצמינו, האדם מעצם היותו אדם איננו מושלם ומחפש מודלים כאלו ואחרים לחיכויים . כאשר אדם (אם זה את אני או השכן ממול או אפילו איזה איש בקזחסטן) מוצא מודל שכזה הוא מתקרב אליו רוצה ללמוד ממנו לספוג ידע וכך נוצרת חברות, יצר הסקרנות עובד תמיד בין אם אנחנו טורף או נטרף הצורך לגלות דברים חדשים הולך וגדל ככל שאנחנו מבינים יותר את עצמנו - כך אנחנו מגלים כמה אנחנו לא שלמים - ומתחילים את המסע הארוך.
וכאן מתוקה שלי מתחבר גם הקטע של הבן זוג - החצי השני שממנו שואבים את המרץ והתקווה להמשיך הלאה , כמו כל חיה (כמו שאמרת) הייצר אומר לנו למצוא בן זוג שאיתו נמצא נחמה ,אהבה והקמת חיים משותפים .לגבי הפחד , הפחד הוא מנגנון הגנה עצמית - הפחד להחשף הוא הפחד לתת לאנשים לדעת מי אתה - כאשר את חושפת את עצמך את אוטומטית נהיית פגיעה וככל שאת חושפת עוד רבד מעצמך את נהיית פגיעה יותר ויותר אך עם זאת השלמות עם האחר נהיית יותר גדולה . זוהי סימביוזה שכזאת שאין לנו שליטה עליה - צריך ללכת קדימה נחושים וחזקים וללא פחד מן העתיד - אכזבות הן חלק אינטגראלי מחיינו והן באות עם מקרים בהם לא הצלחנו להגיע למצב שלם עם האחר..... אך אין זה אומר שעם האדם הבא זה יקרה שוב , בסופו של דבר אנחנו מוצאים את האחד שאיתו השלמות היא מקסימלית , איתו טוב לנו, ואני לא מדבר רק על בן זוג וקשר רומנטי אלה גם על קשר ידידותי וחברי בין אנשים...
זאת היתה אלי תשובה ארוכה מהרגיל - וזה היה רק בגלל מי שאת :-)
ולא יכולתי לחרוג ממנהגי שלא לשלוח בסופו של דבר גם שיר - אז הנה הוא - קבלי אותו במחיאות כפיים סוערות - "לא טוב היות האדם לבדו " מילים ושירה : יהודית רביץ , לחן : מתי כספי .
" לא טוב היות האדם לבדו
אבל הוא לבדו בין כה וכה.
והוא מחכה והוא לבדו
והוא מתמהמה והוא לבדו.
והוא לבדו יודע
שגם אם יתמהמה
בוא יבוא "

אוהב
ג'ואן
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י