אני אוהבת לבשל...
לבשל בשבילי זה סוג של ריקוד במטבח..
כשאני מבשלת,חוש הריח שלי רוקד..,הידיים מרקידות את התבלינים..
והסיר...מחזיק את הרחשים שבתוכו,את התבשיל כמו מוסיקה טעימה שנוצרת לאיטה..
אוכל הוא תאווה...
אוכל הוא טעם...
טעם לחך,טעם לגוף,טעם של חיים..
באוכל יש חיים,הוא גםם נותן חיים..
מסביבו..הוא גם יוצר חיים.
כשאני מבשלת,אני שמה לי מוסיקה במערכת ומתחילה לרקוד לי עם התבלינים במטבח..
יש לי פתאום שיחה ..
שיחה מרתקת איתו...
אפילו מענגת.
כשאני מבשלת,אני מרגישה בית- בית בתוכי.
אוכל הוא הבסיס לחיו?ת ,לא סתם הוא משריש בנו תחושה ביתית,משפחתית ..הוא בעצמו בסיס לחיים..
הוא סוג של בית. מחבר...
כשאני מבשלת..אני מלאה בתעוזה,אין בי פחד,אני מתפרעת..,אין לי חוקים,נותנת דרור לחופש הטעם שלי,מנסה,מוסיפה,מתבלנת..מוסיפה לי המון פלפל.
בדיוק כמו שאני אוהבת את התבלון של חיי..
כשאני מבשלת,אני משחררת את השליטה שבי,אין לי גבול-לא מודדת "חצי כפית " ובלה בלה בלה...אני מבשלת מאהבה....בדיוק כמו שאני מבשלת את האהבה ביני לבין אהוב...- כשאני מאוהבת אין לי גבול של הגיון-הלב שלי חופשי,אני בהקשבה מלאה אליו...לכן יש גם טעם של תענוג...כמו האוכל...שהוא תענוג בחיים..
כשאני רואה תינוק,או כל אדם מסוים שאני אוהבת-בשלב כזה או אחר עולה על לשוני ומתגלגל המשפט שבא עמוק מתוכי "בא לי לאכול אותך".....למה דווקא "בא לי לאכול אותך",ולא "בא לי לשתות אותך"?
כי האוכל הוא פעולה של הכנסה אלינו,אנו מאשרים לאוכל להיכנס לתוכנו,בדיוק כמו שאנחנו מאשרים למישהו אהוב להיכנס לבפנוכו שלנו...,אנחנו אוכלים את האהבה (במטאפורה..),בדיוק כשם שאנחנו אוכלים ונהנים מאוכל.
יש גם אכילה שלא באה מאהבה...אכילה שהופכת להיות הרסנית...
זה בא מחוסר...
אנחנו ריקים,ויש צורך למלא...
כמו בור חשוף באדמה-שאנו מנסים לכסות..
כשאנחנו מאוהבים אנחנו שבעים-אנחנו רגועים יותר,כאילו שטים על ספינה רכה בלב אגם שקט...
לכן אין הצורך לכסות את הבור..-אנחנו מלאים,וכשאנחנו מלאים-אנחנו לא מפחדים לתת..,לא מפחדים להיחשף..
אנחנו הכי חזקים בעולם.
שוב הגעתי לאהבה?
לפני 19 שנים. 15 בפברואר 2005 בשעה 10:52
