מבבלגת לעצמי את השכל

תחילת שנה..
כיתה חדשה,מתחילה דרך חדשה..
מכירה את הנפשות הפועלות אט אט..
מתגלה ומגלה..
כל חבר לכיתה מתחיל לקלף רבדים,אנחנו אפילו מתחילים להנביט גרעין שיצמח..במהלך ה-4 שנים הקרובות.
כולנו כאן עוברים דרך-חשבתי לעצמי בכיתה..
אז אחזור לתחילת השנה..
ראיתי איך הוא מסתכל עליי עוד מהיום הראשון.
לא אהבתי את זה..
כי לא אהבתי את מה שהוא שידר לי..
לא ראיתי אותו בדרך שהוא ראה אותי,וזה גרם לי להחסם..-יש פער..
וכך מתגלגל לו הזמן,וחברויות מתחילות להרקם,ואפילו לומדים יחד בקבוצה ביום שבת-אני מכינה חמין,הוא מכין ג'חנון,והחברה הנוספת פשוט מארחת אותנו בביתה..
והוא מביט...
מביט אחרת.
ואני לא רוצה שהוא יביט בי ככה!
אני לא רואה אותו כמו שהוא רואה אותי!
והימים חולפים,ואני מרגישה שהוא מביט בי בעיניים עם קרנית בצורת לבבות אדומים.
אבל לי אין לבבות בעיניים בשבילו.
הלבבות שלי מחכים למישהו אחר.
ואז ערב אחד,אחרי שחוזרים מהתכוננות למבחן,שנינו באוטו-הוא צריך להוריד אותי בבית,והרגשתי שזה מגיע..
ופתאום הוא מפר את רחשי המוסיקה ואומר בטון מגומגם אך נחוש..: "שרה,כל פעם שאני רואה אותך,את גורמת לי להתרוממות נפש - את מדהימה.."
ובינתיים,בתוך הרקע הזה,יש בי קול פנימי שאומר :"שיט,שיט,שיט,ידעתי שזה יגיע..שחקי אותה ראש קטן.."
אז אני עונה לו :"וואלה?? גם אני מרגישה ככה איתך ועם מורן" (החברה הנוספת לספסל הלימודים)..
שתיקה משתררת באויר..,מרגישה שהוא נחוש ושהוא בדרך להדגיש את ע מדתו..ואומר :"לא נראה לי שהבנת,אני מתכוון לזה שיש לי רגש אלייך"..
בלעתי את הרוק,חייכתי..
ואמרתי לעצמי בלב ..-"את הולכת להיות כנה"
לקחתי אויר ואמרתי לו "אני לא באותו מקום,אני רואה אותך באור שונה לחלוטין"..-זה הכי קרוב לומר לו שאני לא נמשכת אליו ושהוא ממש לא הטיפוס שלי..
ואז העזתי אף יותר ואמרתי לו שידעתי שהוא הרגיש אליי כך עוד לפני שהוא החליט לשתף אותי בזה.
חזרתי הביתה..טעונה..מבולבלת..
אולי יש גשר? הרי אני אוהבת אותו בתור חבר נפש,ויחד עם זאת אני יודעת שהוא מרגיש אליי אחרת,ובאמצע כל זה-התשדורת שהוא משדרתאליי לא נספגת בתוכי-אני מרגישה שבא לי להקיא את המבטים שלו.."אל תסתכל עליי ככה!"-אני ממלמלת ביני לבין עצמי כשאנחנו יושבים ככה.
ואז היום ,אנחנו יושבים ופתאום הוא מדבר על זה שהוא "מחכה בסבלנות לזוגיות שלנו"..
אז עלה לי עשן לאוזניים ושמרתי על איפוק (יחסית למה שהתחולל בתוכי) ,ועניתי :"על איזו זוגיות ואיזו סבלנות אתה מדבר?"....ואז הוא אומר שהוא יודע שנהיה יחד...
אז נכון שאי אפשר לדעת מה יהיה
ונכון שיש זרימה בחיים,והפתעות כמו סוכריות קופצות,אבל רגש??
אני יודעת מה אני מרגישה..אני יודעת שאני לא רוצה להיות איתו,אני יודעת שכל עוד הוא ימשיך לשדר לי את מה שהוא משדר-אני אנעל..,כי קשה לי לא להרגיש את זה ממנו,יש לי אנטנה של רגשות,לא מסוגלת להתעלם,לא יכולה לשים עליי מסיכה ולשחק את המשחק ..,לא מסוגלת לשבת לידו.
הוא בכלל לא האש שלי..-שמבעירה,שמלהיבה כלהבה
הוא בכלל לא האיש שלי...שמלהיט,שעוטף,שסוחף..
מה הוא לא מבין???
הוא בכלל יכול להבין?-הוא מרגיש,אין לו שליטה שם..ברגש..
הכל סוער בי. יש בי כעס על שמישהו אוהב אותי בלי שהוא קיבל "רשות"...וכן,אני יודעת שזה קצת פטתי,אבל אני מרגישה שהוא חודר לי למרחב האישי שלי..לא אישרתי לו...,וזה בא לי ממקום מאוד עמוק,תחושה בראשיתית כביכול להגן על עצמי מפניו..
ויש לי סלט בראש עכשיו..

לילה